אני חוזר אל רחל שפירא. כותבת שהיא נכס לשירה, למוסיקה המקומית. כתבה לנועה רדלמן שיר טרום אכזבה. מילים של מי שככל הנראה כבר נפגעה-נכזבה מאהבה, ועתה, כשאהבה חדשה נמצאת על מפתנה, היא פונה למושא אהבתה החדש בבקשה לא להרוס לה עוד פעם את חווית הקשר שנרקם ביניהם.
השיר כתוב מצוין, אולי פרט לשורה "אל תדרוך על ליבי" – כל כך חבוט שכותבת ברמת שפירא יכולה לוותר עליה. ירוסלב יעקובוביץ' הלחין מנגינה בטעם-של-פעם. לפי הקצב – אפשר לרקוד איתה ואלס. קולחת. ביצוע: הטונים בפתיחה הזכירו את נורית גלרון, וזוהי כבר מחמאה לנועה רדלמן. בהמשך חסרה לי מידה של עושר-עומק בשירתה, אבל אין ספק שמדובר בזמרת משובחת, ראויה להכרה (וכבר "גיליתי" אותה בסינגל קודם – "האם נגיע") העיבוד האקוסטי מעניק לשיר קווי מתאר של פולק מיוסיק על גבול הקאונטרי. מי שיטען כי הטקסט הזה ראוי למוסיקה בסגנון אחר – לא "נשווילי" לא אתווכח איתו, אבל אין ספק שהמוסיקה בפני עצמה – יפה ומיוחדת. 

"לך בזהירות/ כמו על קצה אצבעות/ כך מזכירות השורות הבאות/ בוא לקראתי/ צעדים צעדים/ בבקשה/ אל תדרוך על ליבי//

אל דלתי הפתוחה/ כבר הזמנתי אותך/ בשם קל באוויר צח/ אל תשכח שחיכיתי כל כך//

ובעצמי ובעצמי/ את חלומי כבר פרשתי/ רק אל תרמוס/ רק אל תדרוס/ את החלום// לך בזהירות/ כמו על שביל עננים/ עד שתלמד מה אומרות הפנים/ מה מספרות העיניים ללב/ מה מנחם/ מה צורב או כואב// אל דלתי הפתוחה/ כבר הזמנתי אותך/ בושם קל באוויר הצח/ אל תשכח שחיכיתי כל כך// ובעצמי ובעצמי/ את חלומי כבר פרשתי/ רק אל תרמוס/ רק אל תדרוס/ את החלום"