מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ

וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ  

שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע

צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִיעַ 

קובי אוז – איש בתוך עמו הוא חי – אוהב ושומר מסורת. במפגשו עם הכתובים מתגלה לו העוצמה החברתית הטמונה בהם. והנה כשאוז בחן את ארבע השורות הנ"ל מתוך סידור התפילה, שנאמרות מדי שבת, הוא חש, שמשהו לא עובד. שמילים של תפילה – נשארות כלי ריק.

הדת היהודית היא דת של הדרכה – הלכה למעשה, יישומית ומעשית, אבל מתפללים – ספק אם הם עוברים את מפתן הישיבה ומגשימים דברים הלכה למעשה. ממלמלים, מתנדנדים, מגלגלים עיניים לשמיים, אבל מה עם המעשה עצמו, שעומד בבסיס הבנת התפילה? רבים המתפללים שאינם מבינים תפילתם, או אינם מודעים למשמעותה המעשית.

קובי אוז שר מילים מסידור התפילה המדברות על הצלה וישועה של בני עניים מפני החזקים מהם, עשיר חמדן, בירוקרטיה עיוורת, מקום עבודה ברוטלי ומבחר נטולי בושה אחרים. אל הפסוק מתהילים מוסיפים בסידור התפילה שני משפטים: הראשון "שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע" – שמיעה בלבד, ולעומתו "צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִיעַ" – מחלץ את הישועה מתוך ההקשבה. כמו אומר "אל תשמע על המצב בחצי אוזן ותנסה לפטור עצמך באמצעות מעשה אוטומטי כמו העברת כסף כלשהו מכאן לכאן. הקשב לצעקת הדל, ורק אז כשתבין לליבו, כשבאמת הקשבת, רק אז תוכל באמת להושיע.

אוז פותח את התפילה בסגנון מסורתי, אבל נקודת המבט שלו היא של אדם מודרני מפוכח, שמבין שמשהו לא בסדר: ממשיכים לשאת דברי תפילה הקוראים להצלת עניים – אבל בפועל זה נשאר מלמול, נדנוד הגוף וגלגול עיניים.

כותב אוז: "כשהרשיתי לעצמי להלחין את המילים החזקות מתוך סידור התפילה, רציתי לגרום להן לרדת מעולם הרוח והכוונות הנעלות אל הרחובות הקשים של ישראל 2009, מדרכות שעליהן עניים רבים, גלויים וסמויים, פוסעים ונרמסים. התרגלנו לא לראותם, התרגלנו לזרוק מטבע קטן ולעבור דרכם כסומים באור הבהיר"

את השיר שהלחין פותח נעם שלמה בהגשת חלק מפיוט, שהוא מכיר מבית אבא. נעם הוא אחד משלושה מוסיקאים שהשתתפו בעיצוב הצליל המיוחד של אלבומו החדש של אוז, "מזמורי נבוכים".

אלא שאוז הבין, שגם תפילתו המוסיקלית כנראה לא מספיק חזקה כדי לעורר נפשות לעשות מעשה: הוא גייס לעזרתו  את עדשת המצלמה של זיו קורן  כדי ללוות את המרודים, לחושפם בשקיפותם, להנגיד אותם מול מציאות השפע והרהב. במילים פשוטות: לנצל  טכנולוגיה ככלי מקדם מצווה. בעידן שהכל מצולם, שהיוטיוב הוא כמעט האלהים החדש.הוא מגייס את האמצעי הכי משפיע כדי להעניק למילים עוצמות מחודשות לתפילה עתיקה. להחיות את המשמעות שלה, לתת לה מחדש רצינות.

ועוד מוסיף אוז:  "כששמעתי את השיר ודפדפתי בתמונות החזקות שצילם זיו, עלו בליבי ספקות רבים לגבי ה"פורנוגרפיה" של העוני, האם יש למרוח את הקלון החברתי הזה על הקיר, או שמא כדאי להצניעו כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הצופה והמצולם?"  

אחרי  עריכת הקליפ (דורון סולומונס), כשהביטו שוב ושוב חשו שהמילים שנכתבו, והתמונות שצולמו אכן "ביקשו לדמם".

האם עוצמתו של השיר הזה פחות חזקה ללא הצילומים? – ללא ספק. התמונות הקשות  עוזרות להחזיר את המשמעות למילה, זו שממולמלת ומגולגלת לשמיים – אך נשארת על הנייר. הצילום הדרמטי מכאיב, אך מצליח להחזיר למילים את עצמתן המקורית.  

קובי אוז – שוועת עניים