דואטים הם לעיתים מקדמי הצלחה, משדרגי קריירה. שירי מיימון היא זמרת מצוינת שיכולה לשיר גם בלי לחבור לשני קולות, אפילו כשמדובר בסלסול נשמה כמו של שמעון בוסקילה. כששומעים את התוצאה – מבינים את המוטיבציה. הדואט מצליח להגיע לפסגות מהסוג של רגש רץ לפני המילים. כלומר שומעים יותר רגש ומילים יפות מאשר רצף של מילים שמעבירות סיפור או תובנה. הטקסט של דידי שחר עושה שימוש בתחמושת שמובילה לשם – שמש שמכה על שפתיים, מבט אל המרומים, תפילה, רחמים, נחמה, אדמה שמתחרזת עם נשמה, לילות אפלים וכוכבים נופלים. תן ללב להתפעם מצלצולן. שיר על מצב מייאש ותפילה לנוחם. מנגינה נוגה, צליל פסנתר וחליל מכניסים לאווירה. קולות פעמונים שנפגשים בצומת רגשי וניגונם – פעימות לב…

ושוב הדרך מרמה זה עוד פיתול ועליה

וכבר נדמה שזה לנצח יימשך

וחום השמש שמכה על השפתיים הסדוקות

איש לא יודע לאן כל זה הולך

וכבר ראינו מעיין וכשנגענו נעלם

ושוב הכל סביב שומם ומייאש

ובכוחות האחרונים אדם מביט למרומים

ומבפנים נושא תפילה ומבקש

רד אליי

בוא פזר עלי

טיפות גדולות של נחמה

רד אליי

תרחם עלי

הגיע זמן לשבור צמא

אל האדמה

אל הנשמה

גשם שיבוא לנשימה

והלילות עוד אפלים ריקים מכוכבים נופלים

ורק הרוח מנשב יבש מטל

גם הימים כל כך דומים עד שנדמה לי לפעמים

שאנחנו צועדים במעגל

ורק הלב היטב זוכר אוויר מתוק ומשכר

וקול נשכח שעוד לוחש ממרחקים

אז בכוחות האחרונים אדם מביט למרומים

רוצה לראות את השמיים נפתחים

רד אליי

בוא פזר עלי

טיפות גדולות של נחמה…

 שירי מימון שמעון בוסקילה – על המופע המשותף