"אדם הוא לא רק מה שהוא/ בפני עצמו/ אלא גם מה שהוא בתוקף מקומו/ בו הוא חי/ מן ההר עד הגיא/ ממך עד אלי/ אורות נוצצים/ אל האופק/ אל חוף שאליו אף פעם לא מגיעים/ הנה זה קורה/ ואי אפשר לעצור את זה…"
שיר שישי באלבום, "תאונה בסלואומושן", במסגרת שיתוף הפעולה בין מוקי ויוסלס איי.די, ואחרי חמישה שירים רוויי דציבלים הנה אחד – אקוסטי למהדרין. וכי למה? הלכת רוקנ'רול חשמלי – שחק אותה עד הסוף. בטח יש משהו יותר מתוחכם ממה שאני משער, ולאלבום הזה הוא כתב טקסטים בעיקר כדי לתדלק את הקשר הרוקנרולי. לכן האקוסטי – קצת תמוה.
"ימים טובים יותר" הפותח – לא עושה הנחות. מוקי מנסה לנחם את כל החולמים שחיים שמנסים לשרוד בעולם גס ואלים – "עוד יבואו ימיםטובים יותר" (טובים יותר ממה?) מה רוח האופטימיות שנחה עליו, ואולי מקורותיו טובים משלי….
ממשיכים ללחוץ על הדוושה – "אני רוצה לעשות איתך הנשמה מלב אל לב" נקרא השיר השני.חיוך גדול. קצב יוסלס איידי טוב. למה להתעמק כשאפשר לרקוד. "לבד ביחד" – הקצב אינו מרפה, טקסט פחות אופטימי מאשר ההנשמה מלב ללב – על הלחץ והפחד והזרות של להיות ביחד. ואז הבנאלי הזה – "אם יש אהבה היא תשחרר אותנו", זרק משפט.
החיבור עם יוסלס מחייב כנראה לצליל גיטרות בלתי מתפשר, ומוקי שזוהה עד כה עם היפ הופ וראפ הולך על זה, כאילו הוא נולד לזה. "נפשי" מתבסס על שיר כאב ציני אישי של יצחק לאור שנקרא "אהבה". אצל לאור קיימת אלוזיה ספרותית להרשב"ג – "מה לך יחידה" שברי סחרוף עשה ממנו מטעמים. מוקי ויתר על האלוזיה, ולמעשה כתב גרסה לייט על השיר של לאור, משהו בנוסח תנ"ך לילדים. לאור פונה אל הנפש כמדבר אל עצמו בנימה ביקורתית – מתייחס לנשמה שלו במונחים של אישה כאשר המוטו הוא חיפוש אחרי שינוי בהזדקן נפשו, רצון לרעוב מחדש במונחים של לאהוב מחדש, על רקע ייבוש מבפנים. הרשב"ג דיבר על תיקון הנשמה, לאור לקח את התיקון למקום אישי-יצרי. מוקי פישט את השיר כדי להתאימו לפורמט הרוקי שלו, ויצא מוטו כמו "אני רוצה שוב לאהוב". הצליח להעביר את המהות. מהשירים הבולטים בדיסק.
שגרת החיים המבאסת נזעקת ברוק ישיר מהיר תזזיתי ומכוסח – "יוצא מזה". באותה רוח "הנה עיר" – בשילובה של קרן פלס שבלט בקליפ המתלווה, בשיר שאומר משהו נדוש על אנשים בעיר – שיש להם הכל אבל אין להם כלום. סופת רוק עם אלמנט פופ טיפה משטח. הישיר הזה מגיע גם ב"כאן להישאר" – שיר פשטני על אהבה מזווית של הגבר שלמרות שהוא מרגיש שהיא לא ממש מקלה עליו – בכל זאת חושק בה. "בפעם הבאה" – על אהבה ומלחמה, ממבטו של חייל, מבוצע חד-מהיר ישיר מכוסח אפילו סרקסטי ללא קורטוב של רוך. "טעם של חופש" ו"לא רוצה להתבגר" – – שירים שהם מטפורה על רוקנ'רול של חופש ממסגרות ומתלות עם ניואנס ראפ. הטקסטים נשמעים כמעט סיסמאות פלקטיות. נאיביות.
מוקי מנסה לומר דברים ברוק ישיר, הראפ יחכה. הוא אינו הברוס ספרינגסטין המקומי, לא המציא גלגל חדש, אבל בהחלט מצליח לחבור לפורמט, לטמפרמנט, לאנרגיות ולגיטרות של יוסלס איי.די, וכיוון שארצנו אינה משופעת ברוקנ'רול מהוקצע – יש כאן משב (רוק) רענן.
