עיון ביקורת

נתן זך, על מוסיקה ישראלית (ראיון קצר, ינואר 2010)

מה נשמע

רציתי לשמוע את דעתו של נתן זך על מוסיקה ישראלית עכשיו, אפרופו מפגש איתו ועם נורית גלרון לקראת אלבום שבו היא שרה משיריו.
זך מזג לעצמו כוסית יין אדום והתלבט מה חריף יותר לומר – "דרעק" או "זבל". ואחרי ששמעתי – הבנתי שכשנכנס יין, משתחררת הלשון, או לכל היותר מתעוררים הגעגועים. הוא הזכיר את ברהמס, שופן ושומן לצד מתי כספי ושלום חנוך ואילן וירצברג. חייכתי לעצמי, במיוחד כשהמשורר סינגר על עצמו כמבין יותר ממשהו במוסיקה  מאחר שהוא אף מנגן עדיין פסנתר.
אני יכול להסכים איתו בדבר אחד: לא כל מי שכותב מוסיקה ראוי שיכתוב גם מילים. ובשנים האחרונים – הזמרים הם גם מוסיקאים וגם משוררים.
את מה שאוזניו קלטו פה ושם הוא הגדיר "מיזמוזיקה". האם התכוון למוסיקה של מזמוז ("פלירטוט") זך אינו  מבין מה זו המוסיקה ה"מזרחית" שמתנגנת במחוזותינו. הוא הפליג למחוזות אחרים – מיפן דרך ספרד ועד ארגנטינה.
"יש לי טעם משלי", קבע המשורר, והסביר כי אולי לשונו על המוסיקה העכשווית חריפה מדי אבל ממרום 80 שנותיו הוא יודע מהו "טעם", וכיוון שבאופיו הוא פסימי, הרי המוסיקה שהוא אהב ואוהב לא תחזור כבר, הוא האשים את הרכב האוכלוסיה, את התקשורת, ועם זאת נתן סיכוי – שמניצני המוסיקה הקרויה היום "מזרחית" יצמחו פרחים יפים, וגם הגיש לנו פרח יפה מטעמו שנקרא – "טעם".

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *