מילים לחנים, עיבודים והפקה מוסיקלית: שגיא זקוסקי

האם ניתן להביע מלוא עומק הצער על אובדן? – לא פשוט. מילים לא יצליחו לבטא את התחושה שבפנים. חוצבים משהו מהנשמה, נוגעים בקצה הכאב. מוסיקה? –  מבטאת יותר. אחרי ששמעתי 11 שירים, השתכנעתי כי אצל שגיא זקוסקי – הצליל חזק מהמילה.

 "התחלתי לכתוב את האלבום לאחר שאמי נפטרה ממחלת הסרטן. המשבר העמוק והכאב שעברתי הובילו אותי למצוא מקום של ריפוי בכתיבה"

האם צריכים להמתין לטראומה כדי שהיצירה תפרוץ? יכול להיות. אני מאמין שאצל זקוסקי היא הייתה שם. מות היקר לו מכל שיחרר אותה. ויש לו מוסיקה. נוגה, נוגעת, מגיעה, מיוחדת.

"נחמה" הוא שיר השלמה עם מציאות, המינורי שמגיע ממקומות של תוגה אמיתית, קול רך-חם ששר "כי כמה את אמא אני אוהב" ו"ממשיך את חיי בלעדייך", עיבוד לכלי מיתר מעצים את  עוצמת הריגוש. גם כאן דוגמה לשיר שעל הנייר נראה חריזה פשטנית משהו, ואילו הצלילים משרטטים את נפש היוצר שמאחוריהם שהמייתה הרבה יותר חזקה.

הצליל המינורי הנוגה מגיע גם  בשיר הרבה יותר מורכב שנקרא "מוסף", שנשמע כמו וידוי מיומנו של מתוסכל, כתוב בגוף שלישי בשפה מליצית יותר משאר השירים:  "הוא בנה מגדלים/ שאותו יאדירו/ אך הראי על הקיר/ מיד הזכיר לו מי האיש/ הכי עלוב בעיר/ המצטיין בעבודותיו/ ואהוב על מלמדיו/ הלוקחים בסוף מישהו על פניו". השיר טעון בסולו גיטרה חשמלית נפלא של יוני בביצקי.

המינורי העדין מגיע מקלידי הפסנתר ללב, כמעט בלחישה ב"מצפון". שגיא שר ל"אבי יתומים" ל"דיין אלמנות", "בעל הרחמים" – אינטימי-דרמטי, שיר פסנתר מרטיט של בקשות. האזור האישי של זקוסקי, קרוב מאוד אל עצמו, תא וידויים.

"חיבוק" בפתיחה מחזיר לנושא שמוליך את האלבום – לב שבור, כאב של נצח נשאר, שמרגיש קר בלילה ללא חיבוקה. כבר כתבתי בביקורת על הסינגל, שהוא מצטיין במבנה המלודי הרמוני. יש כאן הניואנס שהופך את הלחן לייחודי. הטון המחוספס חף מיכולות זמרתיות מרשימות, אבל משתלב יפה בתזמור העשיר לחשמלית ופסנתר מהלך קסם על השיר.

זמן – "אי אפשר לעצור את הזמן, הוא אינו מרפא הפצעים" גם כאן השיר נכתב על רקע האובדן הפתאומי של אימו, מה שחידד אצלו את היחס למושג זמן ויצר רצון לחבור לדברים שמעבר לזמן הריאלי.  ושוב הפער בין טקסט למוסיקה. הזעקה של "אני נופל מהשמיים כמו לוליין הנופל מחבל דק", מגיעה באובר-דרמטיות.

"מלכת המדבר" נפתח בנקישת פסנתר דרמטית. אחריה מתנמך הטון לשיר שקט שמתפתח לסערת רגשות של כאב על "מלכת המדבר/ שגופה בחול נקבר/ וקולה לעד נשאר/ אצור ברגבי העבר". יציר דמיונו שמעביר צמרור. 
זקוסקי – מוסיקאי בכל מובן. יש לו אלבום מרגש של דרמה אישית, של מהלכים מינוריים יפים, של אינטימיות אמינה. אבל הייתי רוצה לשמוע אותו באלבום שאינו מתבסס על טראומה יחידנית, מוסיקה שפותחת אותו לחיים ואינה סוגרת בד' אמות טראומת האובדן.