דשא

גבריאל בלחסן

מילים ולחן: גבריאל בלחסן
4.5/5

עיבוד והפקה מוסיקלית: רון בונקר, אריאל שרבקובסקי, אוהד בולוטין, גבריאל בלחסן

 

קול יגונו, טון עצבותו. רטט קולו. נשמע תפילה. בלחסן שר געגועים לילדות. מעין חלום של ערגה. ילד קטן … חולם שהוא עף. געגוע לימים שלעלים היה ריח. המספר מערבב בין הזיכרון ההזוי כמו "עולם רוחש בראש" או "גרגר זוהר באמצע היקום" ובין הניתוח המפוכח-רציונאלי – "הזמן היה הרפתקה". או "גילוי השכינה בעיתון לאישה" (?) מבחינה זו הטקסט אינו קוהרנטי. הטון הדואב שהזכיר לי את אביב גדג', מאחד את המילים. בלחסן לא ממש "זמר" כאן. השירה מתרגמת רגשות בנימה מלנכולית נרגשת מלאת נשמה שעולה ומטפסת לשיא הרגש, כאשר הגיטרה החשמלית ממשיכה את טון תחושתו בצליל בלוזי יפה.

דשא גדול
לחות בעצים
ילד קטן מסתתר בעולם
הוא רץ מהר
כשהטיפות מכות
הוא רטוב ומחייך
הוא מסרב לעזוב
הוא חולם שהוא עף
מעל האנשים
יש לו עולם רוחש בראש
וזה הסוד שלו
והאם הוא יזכור
ימים שכאלה
שלעלים היה ריח
והזמן היה הרפתקה
שהטלית הייתה אוהל
והצמר דקר
גילוי השכינה
בעיתון לאישה
רעב בלי שובע
גרגר זוהר באמצע היקום…
דשא גדול

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

4 תגובות

  1. "גילוי השכינה בעיתון לאישה" משמעו – הגילוי של ילדים על סקס ומין, דרך עיתוני-שולחן-קפה-בסלון שיש בכל בית / לובי / קופת חולים. מי מהילדים לא מתלהב ונבוך בד בד כשהוא רואה את תמונת המדור "הכל יחסים"?
    "שכינה" זה שם נרדף לאיחוד שבין הזכר לנקבה.

    שיר מדהים ומצויין של גבריאל, עם הרבה רבדים.

  2. מושיקו, תאזין שוב. לא לאקורדים ולא לצורה בה כתוב הטקסט.תאזין לכאב, לרגשות שעולות מכל צליל וצליל שהגיטרה שלו מפיקה, לטון של הקול שלו…
    ותבין, שאולי זו לא יצירת מופת בת 40 דקות וביצוע מהשמיים. זה ביצוע מלב ומנפש פצועה.

    גבריאל, נגעת בי, עוד כשהוצאת את "רכבות" …

  3. גבריאל המוכשר
    אתה לא צריך לעשות אפילו מאמץ קטנטן תמשיך בלי התחשבות באף אחד.. כל צליל שיוצא מהגיטרה פשוט מושלם תודה

  4. נתחיל בפוליטיקלי-קורקט: אני מאמין לגבריאל בלחסן ומעריך אותו. לצערי, הוא מאבד אותי כ-20 שניות אחרי הפתיחה. כאחד הרגיל להקשיב ליצירות קלאסיות בנות חצי שעה-שעה, אני קובע כי לא בי האשם אלא בו. גבריאל היקר- כתבת טקסט לא-רע, קצת קשה להבנה, אך מתגברים. אחרי זה לקחת גיטרה ביד, שירבטת כמה ארפג'ים וזימזמת לעצמך משהו עם המילים, תחת מעטה של עשן נרגילה ( או עשן אחר ) בתוך חדר חצי-חשוך עם מיטה שלא עברה סידור יומי. אמרת לעצמך: "יש שיר". אני, לעומת זאת, לא מעשן, מסדר את המיטה ופותח חלונות למען יכנס אור הביתה. גם יש לי ( כמו לאחרים ) לא מעט ניסיון בהאזנה לגיטרה עם ארפג'ים איטיים. לא עשית מאמץ קטן כדי לקרב אותי אליך ולהקשיב שלך. זאת הסיבה ש-20 שניות הספיקו לי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן