יובל בנאי שר על מה שמתחולל בנפשו – אין קשר בינו ובין הסובבים אותו ("לא יודעים איך לאכול אותי") אשר משולים לצללים: המלכה השחורה, הכלה הלבנה, הדיילת המתוקה. הולך בין הצללים = הולך לאיבוד. במצב העניינים הזה, הוא מצפה שלפחות אלהים יבין את כאבו, יקשיב לצרותיו. שדמעה תרד מהשמיים. הפניה לאל – הגם שהיא מדגישה את כובד המצוקה, נשמעת לי פשטנית, סיום נדוש משהו.
המוסיקה שקטה, לחן (href="http://www.postrider.co.il">ברכות) ועיבוד יפים, צליל גיטרה סטייל סרטי ג''ימס בונד שטוען במתח, השירה נוגה עד מלנכולית, אם כי המילים מתקשות להגיע (משהו נבלע בביצוע) אולם הטון משדר – פיו וליבו שווים.
הולך בין הצללים
אנשים לא יודעים איך לאכול אותי
ליד קן נמלים
מחכה שהמלכה תיקח אותי
והיא שחורה יפה
אני אצלה תקופה
נותנת לי עצה
אם תחפש תמצא
הולך בין הצללים
אנשים לא יודעים מה לשאול אותי
ליד מסיבת חתונה
מחכה שהכלה תזמין אותי
היא לבנה יפה
אני בחליפה
רוקד איתה ריקוד
אחר כך אלך לאיבוד
הולך בין הצללים
אנשים בכלל לא מכירים אותי
ליד שדה תעופה
מחכה שהמטוס ימריא איתי
ודיילת מתוקה
תחייך בלי הפסקה
בין העננים
לארץ רחוקה
הולך בין הצללים
אנשים לפעמים לא רואים אותי
ליד עיר פועלים
מחכה שאלוהים יראה אותי
יבין את הכאב שלי
ישמע על הצרות שלי
יפתח את העיניים
ודמעה תרד מהשמיים
3 תגובות
אחרי כמה שמיעות מתגלה לו שיר מרגש ומקסים,הפקה חכמה ומדוייקת. השיר השני שייצא "האושר הסמוי" הוא לדעתי אחד הגדולים של "משינה".
שיר מקסים!
אהבתי!
לפני כמה שירים כתבתי לך, יוסי, שהבאת אסופה יפה בזמן האחרון. שוב השתנתה המגמה – הבאת אסופה רפה.
בלי להיות ציני ( ואפשר להיות ) אני שואל האם במשינה מצפים לכושר יצירתי של בני 20-30 בגילם ( קרוב ל-50 כבר ) ? מאז החזרה שלהם זה לא קרה וזה גם לא יקרה, להערכתי. שיר בינוני ומנונם עם סאונד אווירתי שמחזיק אוויר.