געגועיי לגעגועים

קובי אוז

מילים ולחן: קובי אוז
5/5

ערגה לבית הישן, המקום שלא יהיה עוד כמו שהיה, הופכת אצל קובי אוז לרגש של מצוקה טבול בנימה צינית: "געגועיי לגעגועים הופכים ימי לחזיון תעתועים". התחושה הנובעת מהריחוק הפיסי מהסביבה, מעוררת הנוסטלגיה. זה טבעי –  ההשתוקקות הזו לחזור למחוזות העבר הנראים באור זוהר, מלווה גם בתחושות עצב עד חרדה. התחושה הזו של חזרה הביתה מרגישה גם קשיי נשימה. הגעגוע הטוב והעצוב. אלא שקובי אוז לא ממש מתגעגע למחוז מסוים (בית רחוב) אלא גם ציני על  הנושא – הגעגוע לגעגועים שהוא מושא השיר. 
המוסיקה של אוז בשיר היא ההיפך ממחנק – פותחת פתחי אוורור גדולים ללב וליאות, מגעת מהראש והלב לרגליים. למעשה – משמחת לב, והניגוד הזה יחד עם הגעגוע לגעגועים, לא לדבר עצמו, יוצרים את האירוניה. נוסטלגיה שצליליה מעורבבים בניחוחות מפה (ים-תיכוני) ומשם (צליל אקורדיון צרפתי) מהצליל הראשון בא לך לרקוד סחור-סחור, לחגוג את הגעגועים וחזיון התעתועים. הישראליות היפה של אוז מצטיינת בלחן סימטרי מענג, באווירת חאפלה עממית עוטפת, בסלסול מפולפל, בחיוך נוסטלגי שכולו רון שעשועים. תחושת הרון מגיעה גם בקליפ הוידיאו: על רקע צהוב נוסטלגי של תמונות ילדות של חברי להקתו ומשפחותיהם, מזמר קובי את רון שעשועיו. ליאור מולכו ביים את הנוסטלגי הזה באהבה מחויכת. נעם לי קובי אוז, שימח  לבב יותר מאשר עיצב.

בלי ללכת סחור סחור
זה עשה לי טוב לחזור
הנה שוב הגעתי למקור
זה כמו עברו שנות דור
ועכשיו חיבוק גדול
ושוב הלבבות ביחד
אבל הנה מזדחל לו הספק

געגועיי לגעגועים
הופכים את ימי לחזיון תעתועים
גם אם יגעתי מדי
ומצאתי ודאי
התעצבתי מרון שעשועים

ממדור לעוד מדור
ומאפלה לשחור
מעבר שאין בו שום מזור
שוב זכיתי לחזור
ועכשיו נישוק ענק
אני מרגיש פתאום בבית
אבל הנה הנה בא לו המחנק

געגועיי לגעגועים
הפכים ימי לחזיון תעתועים
גם אם יגעתי מדי
ומצאתי ודאי
התעצבתי מרון שעשועים

חסרה היית כל כך
בלעדייך מדוכדך
בלי קרבה אני מונח
ללא רע ללא אח
ולפתע דום פגישה
ומלטף את תלתלייך
וליבי ליבי דופק לו לאחור

געגועיי לגעגועים
הופכים ימי לחזיון תעתועים
גם אם יגעתי מדי
ומצאתי ודאי
התעצבתי מרון שעשועים

קובי אוז – געגועיי לגעגועים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. קובי אוז מצליח לרגש אותי כל פעם מחדש ,המוסיקאי המחונן הזה דולה מותו מעיין של כישרון מופלא ומרגש,איזו מוסיקה איזו כמיהה לשורשים ולמקורות ולדלות חופן של טוב מהדברים ולהוציא מתוכם שלל של התבונניות קטנות ורגישות של עברנו של עברו ושל תרבותנו שאפו גדול למוזיקאי נפלא אוהב אותך המשך כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות