ונסה רובין ממשיכה מסורת של זמרות ג'אז גדולות. תנו לה ארבעה נגנים ישראלים טובים, והיא מרימה כנפיים. צוחקת, מפלרטטת, באה ליהנות. ממשיכה מסורת – כי יש לה משהו ממה ששמעתם אצל הגדולות. אין כמו ונסה רובין להמשיך אותן. המיומנות  הזו  עוברת מדור זמרות אחד של זמרות מעולות לדור שני של זמרות מעולות. אני מדבר על צירוף של פרייזינג פריך, ריינג' קולי מדויק, מוסיקליות, שליטה וחום. לא ממציאה משהו מחדש. מתענגת על הנכסים, על ספר השירים, על הסטנדרטס. סווינג ובלדות. ג'אז, בלוז ובוסה. רובין מוכיחה כי היא אינה פחות "מוסיקאית ג'אז" מאשר הנגנים שאיתה על הבמה.
בשנים האחרונות מדברים על ה"הדיוות החדשות" של הג'אז (divas nouvelles) – דיאנה קראל, קסנדרה וילסון. כאלו. כמו שונסה רובין שרה, יש לה את זה.
ילידת קליבלנד, התפתחה כזמרת  בניו-יורק,. בקולה המאוד גמיש, רובין יכולה להשתלט על רפרטואר רחב מאוד, לשיר בלדת סולו פסנתר נפלא. היא אינה פורצת דרך, אבל מבחינת איכויות – ליגת על. היא שייכת יותר לליגת האן.בי.איי של אלה פיצ'גראלד, כרמן מקריי וננסי וילסון מאשר קסנדרה וילסון ודיאנה קראל. ההשפעות מהדיוות הנ"ל ניכרות היטב, אבל רובין לוקחת מהן את הטוב ומאמצת לסגנון משלה. כמעט כל ביצוע נשמע כמו הצדעה לאיזו זמרת גדולה מן העבר.  שרה Never Let Me Go וגם Corcovado של ג'ובים ומקנחת ב – Speak Low.  
היא מתקשרת נפלא. הסיפורים וההערות בין השירים נעשים בחיוך ובהומור. הנושא הנצחי של הבינו והבינה. טיפה צינית, משהו "פמיניסטי", מתרחקת מסנטימנטליות למרות שחלק מהשירים מאוד סנטימנטליים. ובעיקר, כשיש לה ניתאי הרשקוביץ כזה על הפסנתר – הרוסה עליו – וגם אילן ואסף ושי – היא מצליחה להנשים מחדש את הסטנדרטים הותיקים של המאה העשרים ולהכניסם בדלת הראשית למאה העשרים ואחת.

אילן סאלם – חליל, ניתאי הרשקוביץ – פסנתר, אסף חכימי – בס, שי זלמן – תופים

שירים: Hey There, Love Made The Change, Out Of The Workd, Never Been In Love, Never Let Me Go, Speak Low, Are You Ready For Me, You're Joy, Now Baby Or Ever, I Only Have Eyes For You, Cordovaro, Summertime.

ונסה רובין – ג'אז חם