אולי להישאר

הילי ילון

התו השמיני
4/5

הילי ילון שרה על "אהבה רטובה בלילות בלי שינה", על "כדורים חיים" (כדורי הרגעה? סמים?) שיחזיקו אותה עם תקווה שמשהו ישתנה לטובה, על סטירת לחי ("כאפה בפנים") שהיא חטפה ששורפת בפנים, וגם תקווה שכל הרע הזה ישתנה.
"בואי ניקח לנו יום נעמוד במקום/ לא צריך לדבר לא צריך למהר/ תסתכל בי עכשיו תקשקש בזנב/ תנגב את הפה תיישר את הגב".
כבר כתבתי על השיר הזה ("אהבה רטובה"), שלא הייתי מתנגד אילו הוא היה משדרג איזה פסטיבל ילדים. יובל מנדלסון כתב להילי ילון שיר נחמד, בלי סיבוכים, על אהבה שכזו שבין חזרה לילדות ובין בגרות. תרצו שיר ילדים למבוגרים צעירים ברוחם. חיוך טוב לפעמים עושה שיר טוב. מה היא למעשה אומרת לו? בוא נסתלבט, נהייה ילדים מאוהבים בלי דאגות, נשתחרר, נעצור הזמן, נילחם כמו שני דובים על צנצנת דבש, נוריד את השמש לאסלה, נלך על "אהבה רטובה".
בקומוניקט המצורף ציטטו ביקורת "יש מצב שמדובר בזמרת האינדי הטובה ביותר בארץ כרגע". אם להשתמש בסלנג הזה – היש מצב שנפסיק עם הסופרלטיבים האלה? הם אינם בריאים לאמנים, לא "בונים" – כי אם את הילי הכי טובה – מה תעשיההלאה? ה"כרגע" – מסביר את הדינמיקה של הסופרלטיב – מחכים לזמרת הבאה שתזכה בסופרלטיב. לידיעת המבקרים – אמנית היא אמנית, אינה תלויה באמן שיבוא אחריה.  היא אינה אמנית של "כרגע"…
לא מעט כותבים/כותבות מסוג הסינגר-סונגריירטרס שנחשבים "איכותיים" עסוקים עד אובססיוויות בבעיות הנפש האישיות שלהם ויחסי הבינו-בינה.  הם מנסים לשתף בהן את המאזין בפרטי פרטים. מה שעובר עליה ("השתניתי למשהו לא טוב שכחתי איך לאהוב"), מה שהיא "צריכה" ("מכון כושר"), מה שהיא מציעה לעצמה לעשות ברגעי מצוקה קשים ("שלווה") לא תמיד הכתיבה מלוטשת, נוטה לזרם מחשבות דיבורי-פרוזאי, טקסטים טיפוליים שמנסים להיות שירה,לעיתים אף פשטנית. הידיעה שמשהו רע קורה והכמיהה שאפשר לתקן את המצב.
להילי גם ניסיון יומרני-פשטני להראות שהיא "איכותית" ב"פלסטיק" על דושיח עם מפיק או אמרגן ("אתה רוצה שאני אכתוב שיר מסחרי/ אתה אמר שאף חברה לא תחתים אותי… אני לא ילדת פלסטיק פלסטיק, פלסטיק)

אני שומע שירה מופנמת משהו, ללא פיקים, הפקה אלקטרונית רכה ויפה (עופר קורן) שלעיתים  משאירה את הזמרת בעולם הזוי ("כדורים חיים"), מצד אחר – פופ אקוסטי נעים, שרה יותר מפוקח-מלודי ב"כאפה לפנים". עופר קורן העניק לה מנגינות מיוחדות, בהפקה פופ-אלקטרו עם נגיעות רוק שעושות שירות טוב למוסיקה. ("אולי להישאר") ההפקה משדרגת גם שיר בינוני כמו "מכון כושר" (השימוש במילה – "צריכה" – צפוי ומרדד) במטעמים מוסיקליים מקסימים,
הפתיחה של "אור" מזכירה סגנון סקסטיז מוכר (עד כדי העתקה) – הפוגה בלחצים לסלואו שקט בשיר רגוע ומשוחרר. הניסיון לסגנן בהשפעות שונות – הופך את הדיסק לעשיר. למשל – שיר סיום "סליחה" שנשמע מעין  ג'אז אולד פאשן. 
ב"שלב" – מסתובבת סביב הזנב של עצמה בשרבוט חסר השראה ומקוריות ("השתניתי למשהו לא טוב שכחתי איך לאהוב"), "האם"– על יחסים בע"מ שמתקרבים לסוף ("האם אתה בטוח שאתה תהיה איתי?") מגיע במקצב מידטמפו, נטען בקצב תוף רועם שמייצר מתח ובקישוט קולות הרמוני, וגם כאן תודה ילון לעיבוד ולהפקה המוסיקלית שסיפקו לשיר איכויות שבלעדיהן הוא לא היה מה שהוא.
אהבתי את האנפוף הקולי, המנגינה והקצב של "כביש מהיר"  – "רגש מתפוצץ מאחורי חיוך מתוק/ ממשיכה לחייך ולשתוק נמסה עמומה/ מנסה להתעורר". שיר נסיעה שמעיד על משב פופ-רוק רענן מתקתק מריר המגיע מיוצרת זמרת  לא שגרתית.

הפקה מוסיקלית: עופר קורן. עיבוד: הילי ילון, עופר קורן, גיל פלדמן, שי ברוך ומושיק קופ.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן