לניק ג'ונאס נהייה כנראה צפוף ב- Jonas Brothers, או שהוא הרגיש שיש לו מה להגיד מחוץ לאחים. לא שהוא מגלה משהו חדש מאוד על עצמו, אבל בהחלט – שהוא יכול לעמוד בזכות עצמו.  כוכבי פופ צעירים בדרך כלל אינם מנסים לצאת מגבולות הבינו ובינה הדרמטיים. ניק לא חורג הרבה מהגבולות האלה, אבל המוסיקה נשמעת בוגרת ובשלה יותר. כאן הדרמה לובשת מעטה מלודרמטי משכנע ב – "מי אני" (Who I Am) הסינגל שנועד לקדם את האלבום. "האחים ג'ונאס" – עם  ערכים מוספים, הדגשים גם על מוסיקת  Soul מסורתית.

 לבחור יש ריינג' קולי יפה שהביא להשוואות עד המשווים הרחיקו עד ג'ון מאייר (John Mayer וופילו סטיווי וונדר (?). לא הייתי נסחף, אבל לניק יש את זה – ועם כל ההשפעות. מה שבטוח זה אינו אלבום teen pop.  מס 3 בדיסק Olive & Ab Arrow – בלדת סלואו, ביצוע חזק בליווי חשמלית מאוד אקספרסיבית. ה"אדמיניסטרציה" מורכבת בין השאר מנגנים שנמנו על ה"ניו פאואר גנריישן" של פרינס (מייקל בלנד – תופים, טומי ברברלה – קלידים) אז גם מי שאינו נלהב מלהקות בנים (כמוני) עשוי להיות מופתע מההפקה של הנער מכל בחינה של ביצוע קולי וכלי –  החל מהפתיח Rose Garden דרך Who I Am, State of Emergency, Vesper's Goodbye.