חוזרים לשחוק והנדוש – בחיים הכול עניין של פרופורציות. מאיר גולדברג עוסק הפעם בפערי גובה ומה עושה ההמראה לבנאדם. ללא כנפיים – לא היינו יכולים להבין מה הגודל האמיתי שלנו. אילו אני מוסיקאי, לא בטוח שהייתי נופל מהטקסט או מתנפל עליו. אבל דודי לוי גייס את תוגת אמת ולחן קסום בליווי אינטימי של פסנתר כדי להעניק את תחושת הקוטן. יש משהו מאוד מהימן ומשכנע בהבעה הכואבת הזו. צלילים נוגים צובטים, תזמור שטוען השיר באווירה נכאה ועגמומית, טון הצער של דודי מגיע, מחלחל, נוגע, מחבר לתחושתו. כמה קטן ללא כנפיים.
ללא כנפיים
לא הייתי יכול להמריא
לראות כמה קטנות הלבנים
כמה קטן הבית
כמה קטנים הבניינים
כמה גבוהים השמיים
כמה קטן אני
ללא כנפיים
ללא כנפיים
לא הייתי יכול להמריא
ולראות כמה קטנות החנויות
הגדולות בתוכן עדיין
כמה קטנות המכוניות
הן וסירות הדייג
כמה קטן אני
ללא כנפיים
לא הייתי יכול
לראות את עצמי
כמו שאני
אני יודע אני לא מלאך
אבל גם לא דרקון מעופף
ואני לא טס גבוה כל כך
רק עד שאני מתעייף
לראות את עצמי
כמה קטן אני
3 תגובות
דודי לוי מוכשר ןלא מחדש הרבה כך שמי שאוהב אוהב ומי שלא לא
הפזמון לדעתי יפהיפה
שיר מדהים התזמורת נקראת קטנה אבל היא גדולה . דודי שר מדהים ומרגש . הייתי פעמיים בהופעה של דודי והתזמורת הקטננה. מעולה.סוחף ומרגש. חוויה בלתי רגילה. ממליץ בכל לב. לא לפספס.
רגע אחרי שכתבתי שאינני אוהב כותבי טקסטים כמו מאיר גולדברג, בא השיר הנ"ל והוציא אותי אידיוט. דווקא הטקסט הזה, שלא הוציא את חרסונסקי משלוותו, הוא טקסט בשל שעושה את העבודה: עם מנגינה טובה ( שיש גם יש פה ) וביצוע טוב ( יש גם יש כאן ) הוא מדבר אליך.
דודי לוי אינו זמר ואין לו יומרות כאלה. דוקא משום כך הוא מבצע מצויין את השיר וזוכה לתמיכה ריגשית גבוהה ממשה לוי ושאר הצוות שלו. ב-2010 שיר כזה עשוי להשתרך מאחורי שירי החפלות וה"רגש" דה-מיקולו המזרחיים. סביר להניח שכך יהיו פני הדברים. חבל.