אמאדו ומרים

אמאדו ומרים בהקשבה ל – Dimanche a Bamako

המוסיקה מקבלת גוון כזה ואחר – קצב רגאיי, גרוב דאנס אלקטרוני, אבל נשארת במאלי

4.5/5

דרוש תחקיר להבין איך הצמד האפרו-צרפתי הזה  Amadou & Mariam , אמדו ומרים (או מרים ואמדו) כבש את עולם הרוק. בעל ואישה, צמד עיוורים ממאלי שנחתו כאן להופעות בזאפה. הם נפגשו לראשונה ב-1975 במוסד לנערים עיוורים במאלי. אמאדו הוא Amadou Bagayoko בן 56, בזמנו חבר להקת Les Ambassadeurs du Motel, הרכב שעליו נמנה Salif Keita. הוא התעוור כתוצאה מקטרקט מלידה. מרים בת 52 התעוורה בגיל 5, למדה ברייל (כתב עוורים) והייתה מורה למוסיקה ולמחול. השניים שנישאו ב – ב-1980 החליטו להפוך לצמד מוסיקלי. ההופעות הראשונות שלהם מחוץ למאלי היו ב-1985בבורקינה פאסו. כשחשו שמאלי לא מאפשרת להם להתקדם בתחום ההקלטות, עברו לחוף השנהב. ב-1991 ראו אור 4 קלטות חדשות של הצמד. כעבור 3 שנים מוזמן הצמד להקליט ולהופיע בפריז. רק ב-1998 יוצא הדיסק הראשון שלהם – Sou Ni Tile. ב-2003, באלבום Wati נכנס לתמונה מאנו צ'או ומתחיל לעבוד עם הצמד. הפירות הגדולים נקטפים ב – Dimanche a Bamako. עתיר השבחים משנת 2005. באלבום Welcome to Mali שיצא ב-2008 הם אירחו את דיימון אלברן.

אני מוצא אותם על מרפסת שטופת שמש במכון הצרפתי בתל-אביב. לפי הדפים שחולקו, הם התארחו בשנה שנתיים אחרונות אצל צמרת הרוק העולמית – Blur בהופעות האיחוד של הרכב הרוק הבריטי, מאנו צ'או, דיוויד גילמור, Scissor Sisters ועד U2. מסובבים גלובוס כדי להגיע לפסטיבלים הכי נחשבים בעולם, פתחו את משחקי הגביע העולמי בגרמניה 2006, בשנה האחרונה שימשו כמופע הפתיחה של קולדפליי.

הייתה במסיבת עיתונאים די מייגעת עם הצמד במכון הצרפתי. השאלות תורגמו לצרפתית, והשנים, בעיקר אמאדו ניסה להשיב בנימוס. נאמרו שם הרבה דברים יפים וטובים, אבל ממש הייתה חסרה לי מוסיקה. הכי טבעי מבחינתי היה לחפש את Dimanche a Bamako , כי מתי יש לנו הזדמנות לחזור לאלבומים כאלה? צודק אמאדו כשהוא לא מקבל את ההגדרה "מוסיקת העולם" כשמדברים על המוסיקה של הצמד. היום נכון יותר לדבר על הפתיחות של העולם הקוסמופוליטי למוסיקה מכל העולם. אני מאזין, למשל לקטע האינסטרומנטלי M' Bife Balafon – צלילי הקסילופון המערב האפריקאי שמגוונים נפלא את השירים בדיסק. האפרו מגיע בהפקות יוצאות מהכלל.
דרושה הפקה שתעביר את המוסיקה לאוזן המערבית. הנגיעות מאנו צ'או בולטות באלבום הזה. האבחנה צריכה להתמקד במוסיקה עממית, יען כי אי אפשר להפריד את המוסיקה הזו מהמסורת האפריקאית שלהם. זה אינו אקספרימנט וורלד מיוסיק, אלא מפגש ניסיון לקרב תרבויות. השיוך ל"מוסיקת עולם" הוא יותר לצרכים מקלי שיווק. המוסיקה מקבלת גוון כזה ואחר – קצב רגאיי, גרוב דאנס אלקטרוני, אבל נשארת במאלי.  נאמר את זה ככה: חלקו של האלבום נשאר בחלקת האדמה של מרים ואמאדו, חלקו מגיע ממאנו צ'או. ביחד – יצרו תבשיל אקזוטי יפהפה ללא מה שנקרא "פשרה תרבותית". תקשיבו לשיר שאני קורא לו "טקסי במקום" Taxi Bamako וגם לשיר המסיים השיר המסיים Bifé Blues. אלבום מלבב. תרצו – מענג.

אמאדו ומרים ההופעה בישראל 2010אמאדו ומרים בישראל Amadou & Mariam מסיבת עיתונאים

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן