קרן פלס מנסחת אמיתות ידועות מתוך חרדה לילד שיבוא לעולם, שיגדל לעולם נוקשה, שבו שום דבר לא קבוע ובטוח, לתוך מציאות מכבידה, עתירת סכנות.  חילופי הזמנים לא שינו דבר.  לילד שנולד אי אפשר להבטיח גדולות ונצורות. אבל יש תקווה ונחמה – האהבה. בזכות האהבה אפשר להמשיך הלאה, נקודת אחיזה לקיום. כל היתר חולף.  מה חדש? אין חדש, אבל תמיד נכון.
שרה נמוך אינטימי וצנוע, על רקע הלמות תוף מאיימת, עוברת בהדרגה לטון גבוה מלא כוונה, משלבת שירת צוותא גברית כמו היה זה המנון. יהודית רביץ היא אשר על העיבודים וההפקה (בכל האלבום החדש) – השאירה אותה בקווי מתאר פשוטים. אל תצפו מפלס להיות  מה שהיא לא.  "מיינסטרים" במקרה שלה הוא יתרון. אפשר להתווכח אם זו פסגת היצירה שלה, אבל מוכיחה שוב שהיא סינגר סונגרייטרית ליגת-על.

אז לא אמרנו:
כשתגדל בהתחלה תזחל ואז תרוץ
אחר-כך תרחף
בכל פעם שבונים מגדל חדש מעל העיר שלנו
קיר אחר מתקלף
בכל שריפה יש עשן
וכל עשן מתנדף
רק האהבה היא מישען
כל היתר חולף