אביב גפן בתוכנית "עובדה" בערוץ 2, ניסה לצאת מסוגיית אייל גולן בהתחסדות קלה – "לא לשכוח שזה רק בידור". הצחיקני. גפן יכול לסמן גבולות? ומה הוא – לא בידור?  אין לי ספק שגם המוסיקה שלו עונה על משמעות המושג – entertainment, fun, amusement. אייל גולן אגב השיב לרוני קובן שראיין אותו – "אז אני בדרן טוב", ונפל למלכודת. אתה לא בדרן, אייל גולן, אתה זמר טוב מאוד. נקודה. שלא יכניסו לך מילים לפה. אתה זמר טוב מאוד שפשוט מתבזבז לעיתים קרובות על שירים גרועים ומנמיך מראש ציפיות.
אביא 2 דוגמאות: ב"דרך לחיים" (שם האלבום) מגייס שלומי חן את אלהים שיסמן דרך לחיים. ומהי? כולה להגיע אליה, האהובה, כי הוא "משלים אותה" – כשהוא לוקה ב"עייפות ופחד" אצלה יש "כוח וביחד". והיא גם "החצי החזק" שבו. למה להטריד את אלוהים ומה הדרך שהוא מבקש לסמן לחיים? אייל גולן שר הטקסט הזה בקולו המסלסל הנדיר – מתקתק ורומנטי, אבל קולו הענוג לא מכניעני להאמין בהבלים האלה. אני רק יכול להסיר כובע בפני הזמר על המיומנות לחבור לכל שיר בעוצמות תחושתיות כאלו.
מצד שני "זר הכיסופים" מס. 11 בדיסק – מילים ולחן של יוני יעיש, ואיזה שיר יפה בעיבוד והפקה של דוד קמה. טקסט צרוף על אהבה בלי קשקושים, לחן מינורי יפהפה, צליל פסנתר ענוגים של אלכס גולד ועיבוד משדרג לכלי מיתר. שיר שמזכיר את נכסי המוסיקה של כותבי האיכות בזמר העברי לדורותיו: "זר כיסופים קטפתי לעת ערב/ צרור מכתבים הבאתי ריחני/ שברי מילים שלא יבשו עדיין/ מילים אשר הקריבה דמעתי"…. איזה יופי. איזה מצלול, איזו שירה. בשיר הזה גולן אינו בדרן, הוא זמר ליגת על. אגב, לא בטוח שהשיר הזה יזכה במקומות הראשונים במצעד ההורדות כמו "ג'ונגל", "אני מאמין", "מחכה לך" ואחרים בדיסק החדש.
מוסיקלית גם "תני לי לאהוב אותך" בפתיחה הוא שיר מלודי יפהפה שגולן עושה ממנו מטעמים, אבל טקסטואלית – חוזר למתכוני הלב והכאב השבלוניים. ואם ב"עובדה" הכריז גולן על עצמו גם כעל "זמר ואיש עסקים" – הנה כאן חוזרים לעשות מוסיקה ועסקים. יש לו צוותים מיומנים באולפנים שירימו אותו גבוה בהפקה שיש בה גם אוריינטאלי, גם ים תיכוני וגם תכנותי אלקטרוניקה מעודכנים שמעניקים לו רעננות עכשווית ("נשיקה אחת ממך")