לשיר בלדה רומנטית באוריינטציה של הסווינג הישן. להתרפק בדואט. למזי כהן זה מתאים. היא זמרת לסווינג מלודי. יש לה את זה. ג'אז ווקאלי הוא יותר מטכניקה. ה"פרייזיג", הפיסוק, הסווינג, זה משהו שאין לכול זמרת פופ, ומזי כהן היא סווינגרית. גם פטר ורטהיימר הוא סווינגר. מנגן סקסופון בצליל שנשמע בן ובסטר.
מאיר בן מיכאל מכין אלבום אקלקטי ומשלב שיר אחד לעמעום אורות.  לא זמר ג'אז בגדול, לא מייקל בובלה הישראלי, אבל  מצליח לצאת בשלום בביצוע נינוח שמעביר תחושה. מחזיר קצת לרוח הרומנטיקה של יוני רכטר וגידי גוב.
לא הכי הקשבתי למילים. בשירים ההם היה הרבה ירח וים כחלחל. גם בשיר הזה יש ירח וים כחלחל, ואם כבר – חסרה לי שקיעה כתומה כדי שהקיטש הפופ ג'אזי הזה יהיה שלם. הוא: "כשאני אוהב אני לא צריך ירח כחלחל", היא: "כשאתה אוהב אני לא צריכה את האביב". ואללה. האהבה מנצחת אפילו את האביב. בבלדות הג'אז של פעם המילים היו אמצעי לשירה. שינוי קצבי קל ויפה. לא הרבה מעבר. הישן הזה  מגיע  בטונים עצלים ומתקתקים, בדואט שעוצר יפה את הזמן.

כשאני אוהב
אני לא צריך ירח מעל
ולא את הים הכחלחל
כשאני אוהב

כשאתה אוהב
אני יודעת שאפשר
ולא איכפת משום דבר
כשאתה אוהב