לפעמים דווקא פשטות עדיפה על חוסר בהירות – משפטים קטועים, או מחוברים בצורה מלאכותית. ושוב סיטואציה של אוהב, שנמצא רחוק מאהובתו, ומנסה לשחזר רגשות שזכורים לו מהקשר ביניהם, ועד כמה ריק בלעדי האהובה. הריקות נבנית על רקע השעון שממחיש את הזמן החולף והעיר הדוממת שבחוץ.
הפעם לא פסנתר אלא – מיתרים בפתיחה, לחן יפה שמצריך את סקעת לנסוק לגבהים בהמראה קצרה. סקעת מייצר מלודרמה מטקסט מתייפיף, והתזמור נשאר איתו בגבהי ההשתפכות הרגשית ( של המלודרמה) לא תמיד געש הרגשות מאפשר להגיע למילים, במיוחד שכותבן בחר במליצי במקום בפשוט. סקעת עושה גם כאן הכל כדי שהביצוע יבהיר שהתחושה היא בעצמותיו. לוחץ ולוחץ. שיר נוגע ומגיע, אבל הייתי מציע לפעמים להרגיע.

סוף של יום
שוב מתחיל הלילה
בחלון מקום מוכר
עולה למעלה חום הגוף
ישוב לשבור לבד ביחד
בשעון מחוג אחד סופר איתי עוד כמה
כמה עוד מרחקים להתקרב
אל כל מה שאז עטף אותי חיבק