בכל הכאוס בחוץ, אומר אריאל הורוביץ, ועל רקע העובדה, שאין לי אמונה שיש לעולם הזה תקנה – נשאר להיאחז באהבה הפרטית, וגם עליה יש לשמור מכל משמר: "כמו על נר בוער ברוח שעוד רגע הוא דועך/בגופי אני שומר על אהבתך".
הפשטות מנצחת. לא חייבים להיות "משוררים" כי לכתוב שירים טובים, לא חייבים להיות קומפוזיטורים מהוללים כדי לכתוב לחנים שובי לב. והורוביץ כותב פשוט ומדויק, שהוא אינו זקוק לתארים הנ"ל. גם הלחן, הביצוע, העיבוד. סימטריים, לא מורכבים, מקסימים בפשטותם. הורוביץ אינו מנסה להיות יותר "זמר" ממה שעובר מתחושתו למיתרי קולו. הוא טרובדור שמספר הכי טבעי ואמיתי את התחושה העוברת עליו. זו נישאת על מנגינה קסומה בקצב איטי. קלה להתאהבות משמיעה ראשונה, שמתגברת בשנייה.

כל המשוגעים האלה שרואים בחדשות
קמים בבוקר יום אחד ומתחילים לירות
הם לא אשמים בעצם – אני לא יודע איך
אפשר להישאר שפוי בלי אהבתך