נזכרתי בג'ניס ג'ופלין. הייתי שולח לה את השיר הזה. אוריאנה שפי כתבה בשביל זמרת מהסוג שלה. הדוברת מבקשת לשים קץ לסיוט היחסים. תחתית הבקבוק – מתאים לה. מחכה לסוף. הגיע גם הזמן שתפסיק לחלק אותו לאוהב או אויב. המוות מיישר קו. היא תעדיף להתראות שם "בתחתית הגורל הפקוק הזה". בין מציאות לחלום נורא. הנפש הדוויה מובילה אל מחוזות הדיכאון.
מתאים לבלוז רוק קודר. מנגינה וקצב הולמים. גל דה פז מנסה להתמודד  אבל בהצלחה חלקית..מתחילה כמעט בלחש, מהלך מהורהר שמתפתח, לוחצת אט אט על הדוושה לקראת שיא הדרמה האישית. למרות שהביצוע טוב, נוסקת מתחתית הבקבוק לפסגות הרגש,  באיזשהו מקום תחושה שזה לא השיר שמתאים למידותיה. הייתי רוצה את אורית שחף לשיר הזה. יש שירים שמייחלים לזמרי ז'אנר. יותר דציבלים שמגיעים ממתחת למיתרים, יותר קול שיש בו חספוס שמגיע מניסיון חיים.

נתראה בתחתית הבקבוק הזה/ אם תשתה לחיי/ בתחתית הדימוי השחוק הזה/ לעוד פעם ודי/ ובינתיים אהיה עסוקה מאוד/ אשתדל לא לחשוף/ שבינתיים אני מחכה מאוד
להגיע לסוף
מתחשק לי כל כך לחבק אותך / לאמץ אל הלב/ וסוף סוף להפסיק לחלק אותך/ לאוהב ואויב/ זה אולי לא בדיוק כמו לדאוג לך/ זה יותר מכוון/ זה בעצם כמו איך להרוג אותך/ איך תחזור בלבן
נתראה בתחתית הבקבוק הזה/ בתחתית הגורל הפקוק הזה/ שתה, עד הסוף/ עד הסוף…
אם אתן לך כך לחסל אותי/ זה בעצם מובן!/ אם רק ככה אפשר לקבל אותי- עטופה בלבן
נתראה בתחתית הבקבוק הזה / לא אביט לאחור / בתחתית הגורל הפקוק הזה / בו נולדתי לבחור/ נתראה בתחתית הבקבוק הזה/ בתחתית הגורל הפקוק הזה/ שתה עד הסוף
עד ש…אתעורר מהחלום הזה/ בתחתית האדום אדום הזה/ קח את הכל, כך…/ עד// שאתעורר מהחלום הזה/ בתחתית האדום אדום הזה/ קח, את הכל כך…/ נתראה בתחתית הבקבוק הזה/ אם תשתה לחיי