יו לה טנגו הוא טריו שנראה ונשמע כהרכב האינדי המושלם לקהל ולמבקרים. הם נראים למראית עין נינוחים מאוד Cool, תחושה של ענוה מיוחדת על הבמה, לבושים בבגדי פיקניק, פשטות בולטת אולי אפילו מכוונת, על פניו – נראים שקטים רגועים, הגונים ונחמדים, נייס פיפל, אבל במהלך הערב התבררה הסכיזופרניה.
מסוג הלהקות שחורשות עולם, אבל מעולם, בעשרים וחמש שנותיהם, לא פרצו ממש בגדול. הם עושים מוסיקה לא מתחנפת שמפתיעה כל פעם מחדש, לאורך, לרוחב ופעמים גם לעומק. איירה קפלן, ג'יימס מקניו, ג'ורג'יה האבלי הנפשות הפועלות. פותחים במעברים מדיסטורשן לאקוסטי שקט. הערב ממוקד ב"שירים פופולאריים". המופע חסר מנוחה, עובר מקיצוניות לקיצוניות., הקהל במועדון נראה לעיתים מקשיב לשירים בלי לזוז.

יו לה טנגו יכולה לעבור לארט נויז רועש מבלי לקחת פאוזה. טריו האינדי האמריקני, 25 שנה, בדרכים. חוצה סגנונות, פיוז'נים, פולק, פסיכודלי, פאנק, פופ בלוז, ולמרות כל המעברים העסק איכשהו נשאר מסוגנן.
שמענו מבחר ביזארי של שירים וסגנונות. מוסיקה קליידוסקופית שלא תפתיע את מי שמכיר את ההרכב. רטרו שמאלצי שחובר לאינדי (Nothing To Hide), שיר שקט ונעים כמו I'm On My Way, שבקושי מגיע בגלל ביצוע שאין לי מילה אחרת מאשר נוסטלגי-אנמי-מנעים. When It's Dark הוא מנגינה משתפכת מבוצעת בהרמונות קוליות. מצד אחר: עולם אחר לחלוטין: Avalon or Someone Very Similar – פופ סיקסטיי חלומי בקול הפלצט של איירה
איירה קפלן מנגן גיטרה בעלת צליל מיוחד. עובר לקלידים ומנסה  כאמור כוחו בשירה גבוהה כמעט בפלצט (לא בטוח שהוא מסוגל להגיע לגבהים האלה), אשתו ג'ורג'יה האבלי על תופים נראית עייפה משהו עד שמבינים איזו עוצמה יש לה בידיים, וג'יימס מקניו על בס וגיטרה. עושה את העבודה האבלי שרה תוך תיפוף מתרוממת מהתופים ועוברת לשיר במרכז הבמה בליווי שתי אקוסטיות וגיטרה (When It's Dark), איירה עובר מהחשמליות לקלידים. יש להם הכל מכל.  הם אינם חוששים מג'אמים ארוכים של רבע שעה,  במהלך מוסיקלי של שיר אחד בו קפלן מרביץ סולו ארוך ומוגזם מלא של אלתור מלא פידבקים, רוק גיטרות טעון אווירה הזויה שמתפתח ללא פחות מאשר 16 דקות של אקספרימנט מוסיקלי דיסטורשני וקקקפוני הנשמע כמו פסקול של התופת.
כאילו מה שחסר לו זה לתנות אהבים עם החשמלית מול הקהל, כדי שכולם יבינו למה הוא מסוגל. אני הבנתי שזה טיפ טיפה ארוך מדי, ראוותני מדי, מנותק מדי. אבל זה אולי הסיפור של החבורה: מרגישה הכי חופשי  לעשות מה בראש. שנאמר: אחד מהרכבי האינדי האותנטיים שנראו ונשמעו על במה מקומית? אמרנו. אם "אלטרנטיבי" הוא תערובת של קטעים הזויים שאינם מתחברים – אז "יו לה טנגו" היא אלטרנטיבית. האם האלטרנטיבי הזה לפעמים קצת משעמם? שאלנו. תגידו אתם.

Ira Kaplan (acoustic-lead-keybords/vocals), Georgia Hubley (drums/vocals) and James McNew (bass/vocals)

Big Day
More Stars Than There Are In Heaven
Tears Are In Your Eyes
Avalon
Stockholm
H2f
True
Touch
On My Way
Decora
Dark When It's
PeriodIcably Double Or Triple
Deeper
Nothing to Hide
Sugarcube
Hatcher
Never read Proust

יו לה טנגו – קטעים מההופעה