מופע ההשקה להדג נחש 6

הדג נחש

מועדון התיאטרון יפו
4.5/5

יפו, סוף מרץ 2010. בטלוויזיה משדרים מכבי ת"א, משחק יורוליג קובע. יש מי שתכנן את הערב אחרת. בשדרות ירושלים משתרך תור ארוך. ליד מועדון התיאטרון. בפנים, שעה לפני חצות. יושבים על המדרגות בין האולם לקומה השנייה.  ממתינים להדג נחש אלבום 6. מופע עמידה. אבל מי שמתעקש לשבת – יחסום מדרגות. וזה מתחיל: באוויר כדורגל. כלומר – האווירה. גול אחרי גול. ונעשה חם. מה-זה-חם.
שאנן, גיא, יאיא ושות' מזניקים את 6 בלייב. שנה שהם עוסקים ביצירה ובבישול. הגיע הזמן להגיש. אחד הטבחים, אולי טבח ראשי – יוסי פיין – נמצא על הבמה. הוא לא האורח היחיד שהגיע למסיבת ההשקה. השאלה הנצחית כמובן עולה מיד: האם כל האורחים מ-6 יהיו איתם על הבמה בהופעות הבאות? אני מדבר על אורחים שתרומתם לערב לא תסולא בפז, יענו יקרת ערך, חסרת תחליף. קרולינה, למשל, אשת הסול והגרוב המופלאה. יהודה קיסר, מגבעת מערבונים נצחית, האיש שצליל הגיטרה שלו הפך את "סטיקר" בשלב ההדרן לגרסה האולטימטיבית מאז נולד, הרבה יותר ישראלי ים-תיכוני מאשר במקור. וגם אלרן דקל הפאנקנשטייני.
זו מהותה של השקה. עושים חגיגה. זה ההווה. מ'כפת לך מהעתיד. בהווה, אביב 2010, הדג נחש מסיר כובע לכל מי שנטל חלק בפרויקט. והעיקר לא לבאס. לעשות גוד טיים. לתת כיסוי בשעתיים נונסטופ קצב ל-15 שנות פעילות, מ"לזוז", מ"חומר מקומי", מ"בעזרת הג'אם", יבואו שירים ולהיטים חדשים – "עוד אח אחד", "שיר נחמה" וגם – לראשונה – שירים באנגלית. לא בטוח שהערב הזה בא למקד תשומת לב במילים. המציאות הישראלית קיימת בשירים. המוסיקה היא בעיקר בריחה למחוזות הכייף.
חגיגה אקלקטית מאוד, מעורב ירושלמי על האש יותר חמוץ ממתוק, מפולפל מאוד, רוק -פאנקי-ים תיכוני מוגש בגרוב חסר פשרות, נוסק קטע אחרי קטע. אין מקום לפאוזה.
אנחנו במתחם השמח של המוסיקה המקומית, אבל לא זה שיוציא את עם ישראל לעינתוזי ראש חלול במעברים של קיסריה. מצד שני:  היפ הופ ים-תיכוני מתמזג לראשונה עם ה"מזרחי" – צליל גיטרה מוסיקה מזרחית אוריגינאלי א-לה צליל הכרם וצלילי העוד שנות השבעים בנגינתו של מלך הגיטרה המזרחית הלא מוכתר – יהודה קיסר + שירת בתימנית מאהוולית, תזמור שלוקח לאולם השמחות בקצב, באווירת החאפלה. הציני והעוקץ – משתמש בז'אנר על מאפייניו, וכבר כתבתי על 6 – למה לחטוף דיכאון כשאפשר לדכא אותו בשיר נחמה ים-תיכוני שמח. לרקוד, לשמוח, לנפנף ולשכוח, ואשרי המאמין שיהיה טוב.
יפו סוף מרץ 2010, אשרי המאמין שיהיה טוב.  שהמציאות תשתנה. שהדג ימלא גם קיסריה. אחת ורבע אחרי חצות, ערב חג הפסח,, אנחנו יוצאים קצת מותשים. קיבלנו 26 שירים. אני בטוח שהקהל המקומי הלא שבע היה הולך על עוד שישה הדרנים. לא תמיד הארוך יותר הוא הקובע. תשאירו קצת טעם של עוד. אבל הדג נחש עלו אחרי שנה ללא במה רעבים מתמיד והרביצו מופע ארוך מקצועי ומהוקצע מכל בחינה של סאונד ותאורה  נתנו ל-6 ולקודמיו את הכבוד המגיע לו, ומגיע לו. ולהם.

שאנן סטריט – שירה, גיא מר – שירה ופטיפונים, שלומי אלון – שירה, סקסופון, דודוש קלמס – קלידים, "אטרף" משה אסרף – תופים. בהשתתפות: יאיר סלוצקי (טרומבון), ספי ציזלינג (חצוצרה) יהודה קיסר (חשמלית), קותי, יוסי פיין (בס) קרולינה, אלרן דקל (פאנקשטיין) גליה ירון.

מבחר שירים: היפהופ ציוני, בסלון של סלומון, אני מאמין, מספרים, הכאפה, חליפות (עם אלרן דקל) מי שבא בא (עם אלרן דקל), לא פראיירים (עם גליה ירון), Many Lights (עם גליה ירון), מיקס מדיסק 1, שיר נחמה (עם יהודה קיסר), Little Man, כל המניאק, War (עם אלרן דקל), קונדולסי (עם קותי), קליפורניה, הנה אני בא, עוד אח אחד, אף אחד לא בא לי (קרולינה), סופר גרוב (עם קותי קרולינה, דקל), שירת הסטיקר (עם יהודה קיסר) מה נעשה, Words

הדג נחש – הופעה להשקת 6

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות