חוף מפלסטיק Plastic Beach

גורילז Gorillaz

הליקון
4.5/5

מה קורה כשלהקת רוק מצוירת הופכת בשר ודם?  משהו מוזר, מיוחד. יציר המוח של הזמר דיימון אלברן (סולן Blur) והאנימטור ג'יימי האוולט (יוצר הקומיקס Tank Girl) מגיע עטוף בביזאריות עתירת דמיון. הגם שאלמנט האנימציה  היה חזק, המוסיקה היא זו שהפכה את הפרויקט של השניים למוכר מיליונים. היכולת של אלברן לצייר ציורים מוסיקליים אינה מראה סימנים של רפיון ב"פלסטיק ביץ'" (שלישי שלהם) ממשיכו של Demon Days מ-2005. הרבה אורחים  הגיעו לשיתופי פעולה (סנופ דוג, בובי וומאק, מוס דף, דה לה סול, מארק אי סמית', לו ריד ועוד)  עם גורילז, כלומר עם אלברן שכתב והפיק,.

אלבום של גוונים חד-פעמיים, צליל עשיר, אלגנטי מראפ ועד אמביינט היפנוטי, וגם אלמנטים מוסיקה תזמורתית מערבית, ערבית, אלתורי נשיפה, רוק אלטרנטיבי, אלקטרוניקה אייטיז ועוד אזכורים מאינו, בואי ועד טאנג'רין דרים. המגוון הזה הוא קלידוסקופ של מצבי רוח ואווירה, סאונדים מהפנטים. היילייטס: Stylo. אלברן מעביר מיקרופון לראפר מוס דף ולזמר הסול מהאולד סקול סול בובי ווומאק. לו ריד נאמן לסגנונו המוכר ב – Some Kind Of Nature.
הראפר סנופ דוג מודיע: "Welcome to the world of the plastic beach!" – שיר הנושא. הוא לא נשמע מעולם כל-כך רילקס, כשהוא שר "the world is so hopeless". אלברן עצמו מזמר במידטמפו אלקטרוני סהרורי "Rhinestone Eyes" ובטון רומנטי רך בלדה כמו Broken. הראפרים קאנו את באשי שרים-מקטרים על אקולוגיה בליווי מיתרים ערביים של Syrian National Orchestra. והנה מתברר שזהו מעין אלבום מוסיקת עולם עם כל מיני תכשיטים אתניים. אלברן אוהב את האקלקטיות הזו, ולא אתפלא שהיא עדיפה אצלו על Blur נכון לעכשיו.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות