גם ביצירה נגועת בוסר – טמון קסם ראשוני. "שם האלבום", כתב שלמה גרוניך, "נלקח מציטוט מתוך דברים שאמרתי באולפן, כשגיליתי שריצ'ארד הטכנאי הלונדוני, מקליט אותי ללא ידיעתי… הוא הציץ לתוך חדרי החדרים שלי. בדיעבד ושלא בדיעבד – השם הזה מתאים לתקופה ההיא, שהייתה תקופה של גילויים חדשים, פרשות דרכים גורליות וסימני שאלה גדולים"
כאב מתפרץ: ב"אלהים למה?" גרוניך חיבר מנגינות שקשורות העבותות עם אישיותו האקסטרימית של צעיר נבוך, מבולבל שמדמיין מות אמו ואביו. עיבוד מיוחד לקלידים ולקונטרבס. זה מגיע בפרץ בכי וזעקות ב"אני נגעל מן העולם", קטע שלישי (רוני בראון-שלמה גרוניך), סערת רגשות בלתי נשלטת, ממיקסר של צלילים והרבה נויז שמתאים ל-punk. פרץ הרגשות קיים גם הסיום – "אבינו מלכנו" עפ"י התפילה, וצריך להאמין שהמבטא האידישאי שגרוניך שר בו הוא חלק מהזדהות שלו עם הניגון היהודי. בסוף השיר מעלה הטכנאי ריצ'ארד גולדבלט צליל חשמלית על ההקלטה, ולפי גרוניך "מנפץ אותה על הרצפה וחוזר לחדר הבקרה".
וההתפרצות הנוראה, טירוף של ממש ברמות מפחידות של פרצי בכי, זעקות שבר בלתי נשלטות עד מפלצתיות – "למה לא סיפרת לי?!" גרוניך סיפר ששנים אחרי הקלטת האלבום – לא היה מסוגל להאזין לקטע, שהוקלט כולו בהשפעת סמים. בואו נגדי שגם היום – רמות גדולת של מבוכה.
קלאסיקה: הפתיחה דווקא ממושמעת וקלאסית – הפרלוד מס. 1 בסי מינור מאת י.ס. באך מלווה את "אל נא תלך" עפ"י טאגורי ההודי. גם ב"לנשום עמוק" נוגע גרוניך בקלאסי – קטע כלי בנגינת כינורו האקספרסיבי של אחיו אילן גרוניך. עד משהו קלראסי: "קצת אחרי" – סולו פסנתר (קטע 9) מעין קטע ביניים – צלילים של הרהור שיכולים להתמשך ולהתמשך.
ילדים: עולם אחר – "ברחוב שלנו", שיר ילדים קסום של נורית זרחי שגרוניך התכוון למסור לתקליט ילדים של חוה אלברשטיין. וגם כאן הקסם בבוסריותו. גרוניך יכול להפוך אותו למהוקצע ואף קסום יותר בתקליט ילדים שהוא עדיין לא הוציא..
אנגלית: Sitting Alone למילים של מלקולם זוסמן מצטרף לאווירת ההזוי – משאלה לאהבה טהורה, הרמונית. לא שיר שגרוניך צירף אותו לרפרטואר שרץ איתו. הקלטה שאינה מיטיבה עם האלבום. She's Gone גם כאן זוסמן – והמוסיקה ביטלס פרוגרסיווי.
"רוזה מרציפן"  נולדת בגרסת 1971, השיר הראשון של גרוניך שהושמע ברדיו. הגם שהוא כרסם מהמרציפן שלה אלפי פעמים בגרסאות שונות, אי אפשר לפסוח על הראשונית.
בונוס במהדורה החדשה: America שירים מתוך תסכית שנכתב לגלי צה"ל בשנת 1972 בבמויו של יורם לוי פורת בעקבות הרומן הלא גמור של פרנץ קפקא "אמריקה". ההקלטה של גל"צ – לא משהו שבשבילו מגיעים לדיסק הזה.

עיבודים והפקה מוסיקלית: שלמה גרוניך. מפיק בפועל: צביקה כגן, הוקלט באולפני גארט ספטמבר-אוקטובר 1971. טכנאי הקלטה: ריצ'ארד גולדבלט. צילום עטיפה: יגאל שילון.