ידעתם שזה אלבומו השלושים? אז איך זה שזוהרו של הקלה לא בהק ברבות השנים כמו זוהרו של זוהר ארגוב, לו הוא מקדיש את שיר הסיום – "הזוהר לארגוב". יש לו קול, חייבים להודות, שאינו נופל מהזוהר.
המילים של אלי חוג'ה. הלחן כיאה לרבים מזמרינו השוכנים לחופי הים התיכון – "עממי טורקי", יענו מלחין אנונימי שמנגינתו עברה מדור לדור, נטול דרישות תמלוגים. קלה שר "למה עזבתנו?".  מבטיח בשם אלוקים לשמור על זוהרו של קול הזמר שנדם שממשיך לפעום בליבו. אגב, שיר שנשמע יותר סטייל ערבי (הכינורות) מאשר טורקי, ואם חשבתם שקלה ינעל הדיסק בשיר חאפלה, הנה הפתעה: "הזוהר לארגוב" הוא שיר דמעות מתבכיין. למה עזבת, איך זה שנקטפת? מקונן קלה על זוהר. עכשיו ב-2010? עברו כבר למעלה מ-20 שנה. מה נזכרת? זוהרו של ארגוב אכן גדל במשך השנים,  והאגדה מייצרת כמה דמעות תנין לטובת הפופוליזם.  ואחרי ששמעתי 11 שירם אני יכול להבין מדוע קלה אינו במקום (אפשר בחיריק בִּמְקוֹם אפשר בפתח – בַּמָּקוֹם), של זוהר, למרות קולו היפהפה.
מתחילים בנסיכה שנכנסת להיכל החתונות. לקלה יש קול מסלסל חזק וטוב, מאהוול מבית אבא וסבא, מנגינותיו לא פעם יפות , אבל בכל הקשור לחומר – הוא אינו יכול לקבל תעודת הצטיינות על מקוריות. גם עובר יישקל פעמיים.
ה"עממי" (הפעם יווני) יחזור ב"תגידי למה", משהו על אהובה תכולת עין, לוטפת במבט שרק היא יודעת איך "לגלות עולם טהור" (ממליצותיו המיופייפות של תומר עג'ם) – המנגינה היפה בדיסק,  וכמה טוב שיש יווני-עממי.
מגיעים להיטי החאפלה הקצביים להקפצת הגוף, למצהלת העממית. "מותק" הולך עם משפט כזה: "את יודעת שאני מחובר אל החיים/ לצידך אני כמו מלך בחלקת האלוקים". שנפרשן את רמי לב? ביום יום הבנאדם חזק על הרצפה, אבל  כשהוא לצידה – מרגיש מלך בעולם של  שמו יתברך. האהובה והאהבה של קלה מסתמנות כשלמות ללא רבב – עד כדי שאלוקים ברא אותה במיוחד בשבילו בשילוב של אושר ויושר ("אותך ברא לי אלהים"). מכאן המעבר להיכלי הכלולות אך טבעי הוא – "שיהיה רק במזל", החתן שזכה בה הוא המאושר, וקלה ירקוד איתו ועם הכלה.  ושיהיה במזל. מה לעשות שאינני מתחבר.
מגיע סלסולו המדהים ב"זה רק של שנינו" – תודה לשמעון בוסקילה  (למי שמחפש יורש לזוהר) שמנגינתו נושאת ההבטחה הזו של האוהב – שאהבתם היא לנצח. (לא להאמין שלמלל הפשטני הזה נדרשו שני כותבים)
ונסיים ב-"צמא אלייך" – הבנאדם רואה מתוק בעיניים שלה, מרגיש דבש בשפתיים שלה, מוכן למות מאהבה בשבילה. איציק קלה שר את זה במקצב דאנס ים-תיכוני. בעיני רוחי אני רואה כסאות היכל התרבות נעקרים למשמע צליל החאפלה. אכן, געגועים לזוהר ארגוב.