צליל מוסיקת המערבונים נוסח סרג'ו ליאונה פותח את השיר, כאילו מדובר בסרט מערב פרוע, מוסיקה מיד-טמפו שמעניקה תחושת אוטוסטראדה עם ריפים בלוזיים וקישוטים ים-תיכוניים ואפילו שריקה זחוחה כזו בחלק האחרון של השיר שהוא אינסטרומנטלי –לדקת אווירה ללא מילים.
זה מה שכובש בארז לב ארי: שיש בו מזה ומזה, אבל נשאר ארז לב ארי עם הטון הפנימי שיוצא נמוך וקודר מהמיתרים במילים שאומרות – "אם הייתי" כזה וכזה, כלומר – אני כל כך מבין את מצבי-עצמי, את חולשותיי, את קיומי בעולם הזה, אני לא יכול להיות אחר, בפועל נשאר אני כמו שאני – "זה רק אני" ו"זה רק את והילדים ואלהים". אני קורא למה שאוזני שומעות – דיוקה של פשטות, פופ שאינו מתיימר ואינו מתיפייף. משדר את המיית הלב באיפוק כובש.  קוראים לזה סגנון אישי.

אם הייתי סולח הייתי מאושר / אם הייתי בורח הייתי "מסודר" / אם הייתי שבור הייתי מסוגל / אם הייתי צורח הייתי נשאר / אם הייתי שקט הייתי נרדם / אם הייתי… //
בסוף היום זה רק אני / וזה רק את והילדים ואלוהים, / וכל השאר הבל הבלים / מה שהיה הוא שיהיה – אז תכבי לי את האור / ובואי נלך לישון – יש יום חדש בקצה הלילה//
אם הייתי סולח הייתי מאושר / אם הייתי בורח הייתי "מסודר" / אם הייתי שבור הייתי מסוגל / אם הייתי צורח הייתי נשאר / אם הייתי שקט הייתי נרדם / אם הייתי…