קול זיכרון חוזר

ריטה

מילים: עילי בוטנר וריטה לחן: עילי בוטנר עיבוד והפקה מוסיקלית: אריאל קשת
4.5/5

יש שירים שהם אוויר לנשימה לריטה. ממלאים אותה חיוניות של התרפקות מלוטפת, והפעם – לא מהסוג שהרגש רץ לפניה, אלא דווקא באיפוק מדוכדך שיש בו ערגה סנטימנטלית, כמיהה לאהבה גדולה. עילי בוטנר, במסגרת דיסק הפרויקט המאוד פופי-מחניף לו – לקח את ריטה אל מחוזותיה האלה. הטקסט רומנטי רגשי. אין כמו האהבה האחת והיחידה. יש בה קולות וריחות ו"תשוקה שורפת", גם מסתורין שאיש לא יבין. וגם רוח אלהים מרחפת ממעל – מישהו ששומר מלמעלה. 
לא ממש סיפור קונקרטי אלא סיעור תחושות אהבה. מבחינה זו, ידע בוטנר נפש ריטה. התאים לה לחן כמו כפפה לידה. העיבוד לגיטרה אקוסטית מוסיף לאינטימיות של השיר. האקורדיון בנגינת סלעית להב – וצליל הקסטיינטות הם מסוג הטאץ' השנסוני שמחניף. מתאים לי. ככה אני אוהב את ריטה. לא פחות לא יותר.

קול זיכרון חוזר / ריח וצליל אחר / מישהו עליי שומר / אי שם למעלה קרוב / בכל המילים שתיקה / והנה עכשיו אתה / שתישאר בסוף / את כל כולי לאסוף //
איך התשוקה שורפת / רציתי לקום ללכת איתך / כל הלילות אוהבת / ובימים מחכה / מה שנרקם בינינו / איש לא יבין את שנינו / עכשיו שלי הופעת / כולי בשבילך //
וגם החלום נפתר / ומה שנפער נסגר / בטח תבוא מחר / פתאום תפתיע אותי / קול זיכרון חוזר / ריח וצליל אחר / מישהו עליי שומר / אי שם למעלה קרוב… //
איך התשוקה שורפת / רציתי לקום ללכת / איתך / כל הלילות אוהבת / ובימים מחכה / מה/ שנרקם בינינו / איש לא יבין את שנינו / עכשיו / שלי הופעת / כולי בשבילך //
בכל המילים שתיקה / והנה עכשיו אתה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

7 תגובות

  1. ריטה הפסיקה עם המנייארות המעצבנות בשירתה, איזה שיר נדיר ביופיו,עלי בוטנר מתגלה כמלחין מחונן, שילוב מוחץ בין ריטה לבינו, כשריטה שרה כך היא פשוט מלאך. נקווה שיהיה לזה המשך.

  2. וואי מושיקו.. איזה איש מאוס איזה מרמור, למה אתה חופר לאנשים ומכניס אנרגיות שליליות לכל חור… נמאס לראות את השם שלך, אתה לא מעניין אף אחד את הביקורות שלך תשמור לשיחות עם אמא שאתה בוודאי מתגורר איתה
    ותן לאנשים להנות

  3. אסף, אתה עוד אחד שאינו מסוגל להגיב מבלי להכניס "מתוסכל". מי אתה, עם כל הכבוד, שתחלק תארים לאדם שאינך מכיר? אכן, כתבתי שלא אהבתי, באותה מידה שהייתי כותב שכן אהבתי ( אם תבדוק תגלה שיש גם כאלה ). אבל אם תקרא מה שכתבתי, תבחין שנימקתי ולא סתם זרקתי כמו שאתה קורא לי לעשות. לא השמצתי. לא הכפשתי. אני בפירוש מזהה שיטחיות בכתיבה הצעירה של היום ומחסור חריף בגרויים אותנטיים. אתה מתרגש מהשיר הזה? אשריך וטוב לך. שמור את ההערות המכוערות שלך למי שמבלבל את המוח ללא נימוק, ולא לביקורת רצינית, אפילו שאינך מקבל אותה.

  4. מושיקו תנוח
    די לרוע שיוצא ממך. די לתסכול. פרגן, מה יש? אתה כנראה מוסיקאי מאוד מאוד מתוסכל, שלא הגשים את עצמו בשום דרך ומאוכזב מעצמו. זו אומנות, זו מוסיקה, בשביל מה כל השטיות האלה שאתה כותב?
    לא אהבת את השיר? תכתוב שלא אהבת, לגיטימי
    אבל למה להכפיש יוצרים וזמרים שלא עשית ולא תעשה רבע ממה שהם כבר שכחו…

  5. דווקא ממי שכל כך מתייחס לטקסטים כל הזמן, הייתי מצפה לזהות בנאליות מוחלטת. טקסט שהוא פאר של התייפיפות והתלהמות ריגשית מוגזמת. הרי אנחנו מוצפים באוקיאנוסים של "רגש" מכל כיוון. וזה באמת מתאים לריטה. הרגש פורץ החוצה כמים הפורצים מסכר שזה עתה נפרץ. והכל באמצעות לחן לא-מקורי במיוחד. זוכרים את "שניים"? שלמה ארצי? אה, וגם ריטה הייתה שם.
    גם שלום חנוך מבצבץ לו ( אהבת חיי ). עילי בוטנר נשמע נחמד. באמת. והוא מצטרף לשרשרת הבלתי נגמרת של יוצרים נחמדים בני זמננו שאין להם הרבה מה לומר, ולכן הם נאלצים להמציא רגשות פועמים, אהבות יוקדות, וכאבים דוקרים. ריטה הפכה מזמרת מובילה לסתם קול מעצבן וסבוני. לא קונה ולא אוהב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות