סנונית ראשונה מהאלבום החדש של מרגול, כמעט שנה אחרי "עץ ירוק מפלסטיק", והיא (הסנונית) מביאה בשורות בכיוון ההפוך: ולפי הצלילים, מרגול יורדת מעץ הפלסטיק הגבוה אליו טיפסה חזרה אל הקרקע של בתוך-עמה-היא-יושבת. אולי אמרו לה: יאללה, מספיק עם השירים האלה. חזרי לעם, לשורשים. שחקי אותה בכפיים, ברגליים, תעשי לנו שמחה בלב. עד כאן – מילא. הרוב בז'אנר כבר עושים מוסיקה כדי שמנהל הבנק יחייך אליהם.
אבל ההפתעה/ אכזבה מגיעה מכיוון הטקסט: צרור עצות לאישה שממש אינם תואמים הדימוי שאני קיבלתי מגברת צנעני – אישה חופשית ומשוחררת שגבר יכול לקפוץ לה, אם לא לחטוף משהו בראש במקרה שהוא מתחצף.
אני קורא את הטקסט, הופך בו והופך בו – האם זו מרגול, האישה החופשייה שלא תיתן לגבר לדרוך עליה?  עצותיה כאן: אם את רוצה לקנות לך גבר, שחקי אותה חכם, בנועם, תתחמני אותו, תני לו לחשוב שהוא מלך, תני לו כתף, תני לו חיבוק. אל תהיי כל כך צודקת (?!), דברי בשקט. רק אל תראי לו שנשבר לך. יענו – תחזיקי הכל בפנים, שחקי אותה עסקים רגילים ומצוינים כלפי חוץ, אבל בסוף תעשי מה בראש…
מרגול: מה קרה? מה זה? חזרנו ל"תהיי יפה ותשתקי?" תביאי לו בירה ופיצוחים לטלוויזיה, כדי שיגיד – ואללה איזה אישה יש לי, והיא תישאר עם כאבים בבטן ובנשמה?  או בהפוך: תצחק בתוך ליבה שהצליחה לשחק אותה כאלו הוא המלך והיא השפחה,  אבל בפועל – בסתר החליטה להרגיש מלכה. אולי צציני, אבל אני את הטקסט הזה לא בולע, שלא לדבר על רוקד אותו. שמח? – עצוב.

אם הוא צריך קצת חום תני לו / משהו לאכול עשי לו/ רוח והרבה צלצולים/ אל תהיי כל כך צודקת/ אם את חכמה דברי בשקט/ עם הרבה חיוכים //
תני לו לחשוב שהוא מלך/ שהוא בחור סוף הדרך/ תני לו וקחי מה שבא לך/ רק אל תראי לו שנשבר לך //
אם הוא צריך כתף תני לו/ אם הוא מעט עייף/ שלחי לו כוח והרבה חיבוקים/ הוא תמיד חוזר אלייך/ תראי אותו הוא כבר נעול עלייך/ רק שלא תהרסי //
תני לו לחשוב שהוא מלך…