שומר השער

דרור שוסטק

התו השמיני
4.5/5

דרור שוסטק יוצא לחפש את תשובה לשאלות קיום. בדרך הוא ייתקל בשומר השער ליד אותו בור בלב שבו חבוי מעיין של אושר ואור.
אחרי 11 שירים, אני משרבט משפט: נמצא שומר שער לפינת תרבות מקומית קטנה ויפה שאני אחזור לשבת בה. יוצר-זמר שהטון שלו משגר תחושתיות של טרובדור סטורי טלר ראשוני. אלבום של געגועים, כמיהות, ניסיון להגיע לאור הטוב שבקצה המנהרה.
מסוג הקולות הנמוכים, (עמיר לב, ארי גורלי) שלא צריכים להראות דיאפזון. טון האפלולי-מחוספס שהוא לפעמים יותר ממנעד.
שיר האחרון של הדיסק החדש – "בית מלון". צלילי מפוחית פותחים בלדה על איש בודד ששוכב ארבעים מעלות חום בבית מלון במקום זר ומהרהר בעצמו ובעתידו. מתכונן להמשך מסע הנדודים בזמן שאינו עוצר. ערגה למקום טוב של אהבה, שממנו רואים את הירח. צליל מפוחית שמוסיף את המלנכולי היפה.
אחד עשר שירים (עם הרבה ירח), ואני מצטרף לטרובדור בפינת הקטנה שלו, ביסטרו בשעה של דמדומים, זמר שנסון שמתייחד עם הירח ביער מרוחק ליד מעיין נובע ונרגע כי בסופו של לילה יעלה האור. המילים נישאות על – על מקצב ואלס מעוטר צליל חצוצרה משגע ("אור יום משגע")
צלילים אקוסטיים מעודנים מלווים את הטון הנמוך והמחוספס המתגעגע לרגעים של סף אושר אמיתי בסיטואציה של אהבה במנגינה מינורית פשוטה ("לב זהב").
"והלכת" –  על מישהו יקר שעזב, ותחושת ההחמצה שמתלווה ("לא הספקתי להגיד לך שאני אוהב אותך") מהמנגינות היפות בדיסק, שוסטק שר רגוע בלי טיפה דרמה, אבל מצליח להעביר את התחושה. שיר געגועים צרוף. הטון משדר כמיהה עד כיליון נפש, למרות שאינו משתפך-זועק-מתבכיין. ההפקה המוסיקלית האקוסטית מאפשרת להאזין להמיית הלב. צליל הסלייד יפהפה. משתלב בקונטקסט. המעבר מאקוסטי לחשמלי – במקומו, פונקציונאלי.החזרה לצליל הרמוני בסיום – יפה.
וכמעט באותה אווירה אינטימית אפלולית "וביקשתי" – שיר צנוע על מציאת אהבה בליווי יפה של כלים אתניים (בוזוקי אירי, סאז, דאף, ג'מבה) וקולות – יפית איצקוביץ' – המעניקים לו אופי עממי יפהפה. הגוון הזה נשמר בשיר המספר על נטישת "אהבת ליבי הכמוסה" והמחשבה הקשה שאולי תחזור "בגלגול הבא". הטון נמוך, כמעט שירה נלחשת. מהפחות טובים בדיסק.
"אמרי לי אהובה" נשמע כמו הצטרפות אל טרנד המקורות – לשון שיר השירים – "פתחי לי אחותי רעיתי אהובתי, פתחי לי תמתי יפתי גן נעול אחותי כלה", אבל אצל שוסטק זה נשמע קוהרנטי מממש כמו הקאבר ל"את חירותי" לפי ג'ורג' מוסטקי (שיר המוכר בעיקר מחוה אלברשטיין) בעיטור יפה של קולות שמימיים.
חריג: "יפו" – החיים ביפו כמשל לחיים של שני עמים. יחסים של קבלה-דחייה, על רקע רצון לחיות בשלום. יפו בת דודתו מתנהלת כמעט כמו היחסים בין היהודים ובני דודיהם. ריח כבש על האש, ריח טוב של ים שקיעה, אוטו שנפרץ, טלוויזיה במכולת שפתוחה על אל ג'זירה, וברקע – צה"ל שנכנס לעזה. מעין ציור אנלוגי למורכבות ולריבוי הפנים של החיים במציאות הישראלית. יפו מייצגת את הקרבה יחד עם הבחירה של הדובר לגור בה, וגם את הקושי והמורכבות של הקרבה הזאת. אותה דואליות קיימת גם בביצוע – הקול והמבט של הדובר – מאוד ישראלי. הקצב מערבי, הגיטרות בסוף השיר – בדיסטורשן, אבל גם מוטיב מזרחי (קישוט מיתרים אוריינטאלי ) משתרבב. אלה וגם אלה מייצגים את – יפו, בת הדודה. לחן פשוט, לא מחניף, לא קליט בכוח, אבל משרת היטב את הנראטיב. גם הביצוע המהורהר של שוסטק הוא פחות "זמר" ויותר מספר.
אצל שוסטק אתה לא יכול להפריד בין המרכיבים. המילה, הטון, הצבע הקולי, הסיפור, וכשהוא שר "שומר על המדורה שתחזיק עד הבוקר/ כי אש גדולה תבריח את החושך" – זהו המוטו האופטימי המגיע מעומק מאווייו. מנגינה נוגה, צליל חצוצרה יפהפה, קצב מידטמפו וקול שמשדר תחושת אמת של "אור יום שמגע" בקצה הלילה. ריגושים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות