זרם התודעה מוליד תיאור של מה-הוא-חושב-חושק-מסיק מול אהבתו. רועי מולה מחפש לצאת ממשבר, לנסות להבין אותה, להתבטא. מאמין בלהרפות ובלהשתחרר כדי "לאחות שברים"… שר ממקום של התכנסות אל עצמו. בעיות בטקסט: חזרות תכופות על "זה", כינוי שם שמרבים להשתמש בו כשאין ממש משהו מאחוריו. "זה עוזר", "זה נותן". די עם "זה". וגם התפייטות יתר לא תמיד מועילה: עייף מלכבוש את "פסגתה" (מה זה?)
רוק אקוסטי, קצב מידטמפו. צליל פסנתר יפה בפתיחה, קצב בסיסי מבוקר שמתעשר בהמשך בשילוב של חשמלי וצליל מיתרים. מולה שר בבהירות את הסיפור האישי, קול רך לא מיוחד שמצליח לשדר את התחושה במנגינה יפה שמסתייעת בעיבוד ובהפקה מלוטשים.
מהפחד לדבר, מהאומץ לשקר, מהגבול הדק שבין הבסדר לעובר, בשפה ללא מילים, כמו ציור ללא צבעים, גם פנייך הן שקטות בלילות של מסתורין, תספרי לי את עצמך, תלחשי, בגופך תעטפי אותי עמוק לתוכך תאספי, עייף מלכבוש פסגתך לאיטי.
ולפעמים זה עוזר, להרפות ולשחרר, זה נותן יותר מקום לדברים להסתדר, לנסות להבין אותך מבלי להכיר, זה מורכב ביותר, בנקודת המשבר, להרפות ולשחרר, זה נותן יותר מקום לשברים להתחבר, לנסות להבין אותך מבלי להכיר, גם השקט פותר,
ובתוך כל זה אני מנסה להתבטא, המילים רוצות לצאת, אבל הן נתקעות בפה ובשיניים חוסמות, אני נלחם בהבעות, שלא תראי איך עיניי מחפשות, הזדמנות לדקות הקרובות, להוציא את הלשון ולעגל פינות,
ולפעמים זה עוזר, להרפות ולשחרר, זה נותן יותר מקום לדברים להסתדר, לנסות להבין אותך מבלי להכיר, זה מורכב ביותר, בנקודת המשבר, להרפות ולשחרר, זה נותן יותר מקום לשברים להתחבר, לנסות להבין אותך מבלי להכיר, גם השקט פותר.
18 תגובות
מה לעשות, והמילים של רועי מולה עצמו, מגדירות היטב את האלבום כולו, (שעכשיו כבר אפשר להתרשם מכולו, ולא רק מהסינגל):
"הגבול הדק שבין הבסדר לעובר"
זה אלבום נעים לאוזן, ממש בסדר, אבל אני מצפה ממוזיקה, במיוחד של יוצר צעיר, שתזיז לי ותרגש אותי. רוק למבוגרים יש לי מסטינג ודומיו. תודה רבה. הפוטנציאל של מולה קיים, השאלה מה עושים אתו. אולי לקראת האלבום הבא, אפשר לצטט שוב את הטקסט של מולה עצמו:
"לפעמים זה עוזר, להרפות ולשחרר"
אחלה שיר וזמר מצויין. נשמע כמו בועז בנאי משודרג. יוסי, די עצוב שאחרי כל כך הרבה שנים של ביקורת מוזיקה- אתה עדיין לא יודע להבדיל בין עיקר לטפל. אתה תמיד מנתח טקסטים כאילו אתה איזו אוטוריטה בפזמונאות. לרוב אתה בעיקר עסוק בהתחנפות לחברים מהברנז'ה וחבל שאתה לא יכול לפרגן יותר (ולא רק בחצי פה) לאמן צעיר ומוכשר ששר ממקום של אמת, מצרך נדיר מאוד כאן בארץ. למעשה אתה כמעט לא מפרגן כלל ונטפל לשטויות כמו המילה "זה" שחוזרת על עצמה בתדירות שלא מוצאת חן בעיניך. חבל.
נ.ב. רק למען הפרוטוקול (ואתה יכול להאמין או לא, אבל זו האמת), אין לי שום קשר שהוא לרועי מולה.
-המשך-
זה עושה טוב בלב לשמוע את שיריו,
זה באמת מעביר בך משהו אחר,
זה מרגש כל פעם מחדש לשמוע את השיר הזה בריפיט,
זה מצחיק אותי ממש לספור כמה זה היו לי בתגובה!
ווואאאוו 32 -זה-! ממש התאמצתי!
רגע חרסונסקי, באמת עכשיו, מהלב,
זה אומר שהתגובה שלי פסולה?
רועי, כל הכבוד! אני באמת ממש אוהבת את השיר שלך!
חרסונסקי, קח הכל בקלות,פרופורציה זה שם המשחק! שום דבר פה לא מופנה באופן אישי, רק לגבי הכתבה. עלה והצלח.
שיהיה שבוע נהדר, מלא באושר, צחוק ואמת טהורה!
נשיקות נשמה
תמרי :]
-המשך-
סתם נקודה למחשבה..
זה כואב לי שאנשים כמוך, שאיכשהו קיבלו פריווילגיה להעביר ביקורת על אמנים צעירים, מחפשים את כל הדברים השליליים שהם יכולים לכתוב ואם אין להם משהו חכם וחשוב להגיד, פשוט מחפשים בכל מיני דרכים מעווטות איך אפשר להפוך את הדברים הטובים בשיר לשליליים. ואחר כך עוד מפרסמים את זה בפרהסיה, לעיני כל! התגובות לכתבה שלך אומרות הכל. לא ראיתי תגובה אחת שאמרה שאתה צודק. שזה חרא שיר ושה -זה- הזה כל כך צורם ומפריע.
להפך, הוא רק מעצים!
ונגיד שאתה לא אוהב את השיר, לא מתחבר אליו- תעביר ביקורת בונה, איך אפשר להשתפר, לשנות. יש לך את הכח הזה, מה שעשית זה ביקורת הורסת, ומה זה נתן לך או למי שקרא את זה? הדבר היחיד שעשית כאן, הוא להוציא את שמך רע, כאחד שמחפש איך להוריד אמנים חדשים. לפחות אצלי שמך מתנגן בקונוטציה שלילית..
לפי דעתי, מולה הינו יוצר מדהים, ישנה משמעות מיוחדת למילותיו, גם קולו חודר לנפש בדרך מוזרה ומצליח לצמרר ולהרעיד לכמה רגעים את הלב.
אני חושבת שהבעיה שהייתה לך הוא ששמעת את השיר.. הרבה מאוד אנשים עושים את זה גם בחייהם..
-תפסיק לשמוע!!-
תתחיל להקשיב! להפנים!
לנסות להבין!
חפש שירים נוספים של מולה, מילות שיריו מסמלות משהו. זה לא עוד שיר רדיו קליט! אלא שיר עם משמעות!
עם משהו מעבר. ולגבי "עייף מלכבוש פסגתך לאיטי.." באמת שזה אחד המשפטים שתפסו לי את הלב, מין צביטה קטנה.. מי לא הרגיש לפחות פעם בחייו שהתעייף מלנסות לכבוש מישהי\ו? לא עייפות פיזית, עייפות נפשית, מנטאלית.. גם אתה, חרסונסקי, אני לא מאמינה שמעולם לא התעייפת נפשית מלנסות להשיג מישהו\י אפילו משהו.
-זה- לא חושך, לא אור
-זה- הזמן לחזור, בוא הביתה, איש ציפור
-אהוד בנאי
-זה- מה שנשאר,
רק כמה רגעים,
הרבה בדימיון, מעט בחיים,
-זה- מה שנשאר,
אני מדליק את האור,
אומר לעצמי, מחר -זה- מחר,
מחר היא תחזור,
-זה- מה שנשאר.
-שלמה ארצי
-זה- הוא הזמן -זה- היום -זה- הרגע
החופש קורא לי מכל הכבישים
-זה- הזמן זה היום -זה- הרגע
החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים
-יהודה פוליקר
לא -זה- לא יהיה השיר שלנו
-זה- רק הכאב שמתעטף
ועם הזמן -זה- עוד יותר שורף
לא -זה- לא יהיה השיר שלנו
לא תדעי שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך
-אביב גפן
סתם נקודה למחשבה..
זה כואב לי שאנשים כמוך, שאיכשהו קיבלו פריווילגיה להעביר ביקורת על אמנים צעירים, מחפשים את כל הדברים השליליים שהם יכולים לכתוב ואם אין להם משהו חכם וחשוב להגיד, פשוט מחפשים בכל מיני דרכים מעווטות איך אפשר להפוך את הדברים הטובים בשיר לשליליים. ואחר כך עוד מפרסמים את זה בפרהסיה, לעיני כל! התגובות לכתבה שלך אומרות הכל. לא ראיתי תגובה אחת שאמרה שאתה צודק. שזה חרא שיר ושה -זה- הזה כל כך צורם ומפריע.
להפך, הוא רק מעצים!
ונגיד שאתה לא אוהב את השיר, לא מתחבר אליו- תעביר ביקורת בונה, איך אפשר להשתפר, לשנות. יש לך את הכח הזה, מה שעשית זה ביקורת הורסת, ומה זה נתן לך או למי שקרא את זה? הדבר היחיד שעשית כאן, הוא להוציא את שמך רע, כאחד שמחפש איך להוריד אמנים חדשים. לפחות אצלי שמך מתנגן בקונוטציה שלילית..
מבקר יקר,
כנראה שלא הבנת, ולכן אסביר.
בכל פעם שכתוב,"זה", ניתן להבין למה הוא מתיחס ולא נכונה האמירה שאין משהו מאחוריו. כשכתוב"זה עוזר", "זה נותן", הכוונה היא- להרפות ולשחרר – זה זה.
לא מסובך 🙂
הלחן והכתיבה יפים בעיני.
כן ירבו אמנים כמו רועי מולה בארץ , הגיע הזמן.
אולי זה עניין של טעם…
אבל אם אין לך משהו טוב להגיד אז למה בכלל להעלות את זה?!
מה רע בלפרגן??? בעיקר לאומנים צעירים – חדשים…
ובמקרה המאוד ספציפי הזה – אומן צעיר – חדש – מרגש ומהמם!!!
בכל מקרה, שיהיה מלא בהצלחה…
זה שיר פצצה!
קצת פירגון לאלמונים גבר!
בהצלחה לרועי מולה…אחלה יוצר!
"זרם התודעה מוליד תיאור של מה-הוא-חושב-חושק-מסיק מול אהבתו. רועי מולה מחפש לצאת ממשבר, לנסות להבין אותה, להתבטא. מאמין בלהרפות ובלהשתחרר כדי "לאחות שברים"… שר ממקום של התכנסות אל עצמו. בעיות בטקסט: חזרות תכופות על "זה", כינוי שם שמרבים להשתמש בו כשאין ממש משהו מאחוריו. "זה עוזר", "זה נותן". די עם "זה". וגם התפייטות יתר לא תמיד מועילה: עייף מלכבוש את "פסגתה" (מה זה?)
רוק אקוסטי, קצב מידטמפו. צליל פסנתר יפה בפתיחה, קצב בסיסי מבוקר שמתעשר בהמשך בשילוב של חשמלי וצליל מיתרים. מולה שר בבהירות את הסיפור האישי, קול רך לא מיוחד שמצליח לשדר את התחושה במנגינה יפה שמסתייעת בעיבוד ובהפקה מלוטשים. "
WHAT ARE YOU TALKING ABOUT DUDE
DID YOU LISTEN TO THE SONG?
לך תכתוב ביקורת על שרית חדד אולי תיהיה יותר תומך.
לאחר שמיעה מרובה של השיר, אני חייבת לציין שהביקורת לא הצליחה להעביר, אפילו במעט, את האנרגיה שהשיר הזה השאיר עליי.
יש כאן שיר אהבה שיכול להיות מקביל להרבה סיטואציות בחיים שלנו. רועי מולה הגדיל לכתוב טקסט עם מילים פשוטות (ולא מסכימה עם פיוטיות יתר, כפי שהמבקר פה כתב) שמעבירות סיטואציה מורכבת ומפותלת. השימוש בשפה, בעיני, מדהים. שימוש בסלנג מהול בשפה תיאורית וסימבולית.
אז, אני ממליצה לכל המבקרים מבנינו להרפות ולשחרר. כי גם השקט פותר 🙂
אני לא יודע איזה שיר אתה שמעת, אבל "נקודת משבר" של רועי מולה היא פשוט יצירה מרנינה.
טקסט שמעביר סיפור בצורה שכל אחד יכול לקחת אותו למקום האישי שלו ולהתחבר אליו כמו המשפט שאני הכי אהבתי בשיר –
"ובתוך כל זה אני מנסה להתבטא, המילים רוצות לצאת, אבל הן נתקעות בפה…"
הלחן קסום והעיבוד מצויין. אחד הטרקים המושמעים ביותר על האייפוד שלי.
מבקרים שכותבים ביקורות כמו שאתה כתבת עוד יאכלו את הכובע…. חכה ותראה…
שטויות, זאת ביקורת רצינית?
נקודת משבר הוא שיר יפיפה שבמקרה מצאתי בפייסבוק, דרכו הגעתי להופעה בה התארח גם אריק סיני, הופעה כל כך אינטימית שהרגשתי שהוא שר ממש בשבילי.
כשיצאתי הבנתי שכולם בקהל הרגישו ככה, קול רך מיוחד ומרגש פשוט הפנט אותי.
מאחל לך המון בהצלחה רועי.
אני הצבעתי כבר ברשת ג'.
מסכימה אם ברק לחלוטין וכל מילה נוספת מיותרת
אבל אני אהיה חייבת להוסיף ולציין שרועי הוא זמר, יוצר ומלחין ברמה, פשוט כיף לשמוע את קולו ה'רך הנעים והמיוחד' את היצירתיות המילים והמוזיקה והחוויה בהופעות הן פשוט נוגעות וחודרות ללב. אז מה נשאר לומר כן ירבו שירים וזמרים כמוהו.
מחכה בקוצר רוח לדיסק.
בהצלחה!
אני דיי מזדהה עם מה שכותבת נטלי, אחד הקולות המרגשים , הוא בהחלט שואב וגורם לי להרגיש בבית, אז נטלי זאת לא רק את.
לא מבינה מה הבעיה עם "זה" הטקסט גאוני שימוש במשפטים כמו : " בשפה ללא מילים, כמו ציור ללא צבעים"
"תעטפי אותי עמוק לתוכף תאספי "- כ"כ הרבה רגש ועומק
מעביר בדיוק את מה שצריך ברגעי משבר.
אני אישית מקבלת המון מוטיבציה מ" להרפות ולשחרר זה נותן יותר מקום לשברים להתחבר" מבחינתי אספתי לי מוטו לחיים .
שיהיה המון בהצלחה רועי , אין כמוך!
ונכון.. בתקופה אומכולתומית שכזאת חשוב להעריך מוזיקה איכותית ולתת לה קצת יותר מקום
אני אשתדל לא לחזור אותה המילה יותר מפעם פעמיים שלא תבקש גם ממני לחדול. יש אנשים שאוהבים לשמוע הרצאות או מונולוגים מדוקלמים (כמו רוב המוזיקה שנשמעת היום) אני מאוד אוהב מטפורות הן "מרשות" לי לפרש את השיר בצורה שמתאימה לי ברגע זה או אחר בחיים.
שמעתי, אהבתי, התרגשתי.
נראה לי שעדיף שתמשיך לשמוע גלגלצ כי שם משדרים איכות כגון "הבדידות כמו סכין המנתחים
חותך ללא רחם באיברים הפנימיים
כל לילה הרגשות צפים
מה שמכוער מבריק כמו כלי התה החדשים" נו ב א מ ת.
בנוסף כתבת וגם התפייטות יתר לא תמיד מועילה: עייף מלכבוש את "פסגתה" (מה זה?). האמת אני גם לא מבין מה זה הרי בשיר כתוב עייף מלכבוש פסגתך לאיטי.
אני נשוי + 2 ומבין למה התכוון המשורר.
לא יזיק לפרגן במיוחד שיש על מה!
אני מבין את המשמעות של כל "זה" הטקסט גאוני…. יותר עמוק מיום שלם של האזנה לרדיו…. מתחבר להפקה משדר תחושה… ובאמת ריגש אותי כמו שהרבה זמן לא התרגשתי משיר… עם כל הזבל שרץ עכשיו בכל מקום איזה כיף היה להתקל בשיר הזה 🙂
היי יוסי… האמת שאני ניתקלתי ברועי בטעות… פייסבוק וכאלה… אני לא מבינה כ"כ על מה אתה מדבר?#$@#$@
טקסט נוקב, מרגש, ולי אישית כ"כ רלוונטי, שבפעם הראשונה אני מצטערת לומר שאני לא רואה את הדברים בעין אחת איתך… אני חושבת שזה אחד השירים המרגשים שניתקלתי בהם לאחרונה… הקול של רועי דווקא שואב אותי פנימה וגורם לי להרגיש בבית… אולי זאת רק אני… אבל אני מצפה לשמוע עוד ועוד ועוד… כ"כ הרבה מוסיקה מזרחית, וסוף סוף משהו יפה יפה יפה ומרגש מרגש מרגש
מדהים