החיים מתנהלים במצב של מה-היינו-רוצים ומה-יש. היינו רוצים שהפחד ייעלם, אי של שקט לנפש פצועה, אבל עכשיו הכל בוער, בלאגן בתוך עיר של שקרים, הקנאה שאוכלת. פתרון זמני: לשתוק בלי סיבה ולהפיח שמחה לחלל האוויר הדחוס בתשוקה, מה שכמובן לא ישנה את המצב.
אורי זך, מוסיקאי מעבד ומפיק מפתיע בסינגל, לא סתם סינגל – טקסט כתוב נפלא למנגינה שלוכדת אותך אט אט, משדרת עוצמות דרמטיות בלי להתנפל עליך. השיר מתפתח יפה – גם מבחינת העיבוד. חלוקה נכונה והדרגתית של אנרגיות בביצוע. קול לא גדול אבל נשלט היטב כדי לחולל דברים יפים בגבוהים, שר בהבעה אמוציונאלית מלאת כוונה.
הפופ המקומי אינו מבורך בשנים האחרונות ביוצרים-זמרים מובחרים (ואני יכול להיזכר בגעגועים בשנות השבעים הפוריות), למרות שזמרים רבים מחשיבים עצמם "סינגר-סונגרייטרים". אורי זך, לפחוות לפי השיר הזה, יכנס לרשימה המובחרת שלי.

אם יכולנו לעצור את העולם/ ברגע של חושך להעלם לכולם
הפחד היה נעלם
בין שמיים לאדמה חרוכה/ בין הקיץ לענני סערה/ השקט אורב בפינה //
איזה בלגאן / עכשיו הכול בוער כאן/ סודות שקופים של נחמה/ והקנאה שלי, שלך חותכת
לילה בלי בושה //
אי של שקט לנפש פצועה/ יד מחבקת ילדה עצובה/ לוחשת דברי אהבה
עיר של שקר מפתה את עצמה/ שואבת אותי לקרבה – אוחזת בחזקה/ הפעם אני אכנע //
איזה בלגאן / עכשיו הכול בוער כאן/ סודות שקופים של נחמה/ והקנאה שלי, שלך חותכת
לילה בלי בושה //
אז נשתוק בלי סיבה ונפיח שמחה/ לחלל האוויר הדחוס בתשוקה/ נרחם ננחם ואולי קצת ניגע/ ואחר כך נחליט שדבר לא קרה //
איזה בלגאן / עכשיו הכול בוער כאן/ סודות שקופים של נחמה/ והקנאה שלי, שלך חותכת
לילה בלי בושה