אם לא עשיתם הכרה, האלבום החמישי שלה הוא הזדמנות. כל עידן מצמיח את זמרות הג’אז הגדולות. הן לא רבות, וטוב שיש סטייסי קנט אחת, אנגליה, שבחרה סטנדרט’ס של ריצ’ארד רוג’רס. היא שרה מעומק אמוציונאלי, אבל באיפוק אלגנטי, בשליטה נפלאה בקול. החוכמה בשירת ג’אז היא לטפל במה שבין המילים, ליצור סאבטקסט של אווירה. לקנט יש את זה, גם בזכות מלוויה. ובמיוחד הסקסופוניסט טומילינסון. קול נמוך, עשן. מטפלת בטקסט ברגישות, חובקת את השירים, בלי מלודרמות מיותרות
