אלבום 5

אריאל הורוביץ

התו השמיני
5/5

מי שכותב ב-2010: "ירח מתבונן בעיר והרהור עובר במוח – מי מבין האנשים עושה שימוש נכון בשעות האלה?" צריך להיות או רומנטיקן או נוסטלגיקן חסר תקנה. או שניהם יחד. אריאל הורוביץ הוא משורר פופ רומנטיקן ונוסטלגיקן ששר בפשטות לירית על שגרת הקיום דרך ירח.
דרך ירח – יוצאים עם הורוביץ למסע של סיפורים-מחשבות-תחושות. לא זמר, לא בל קנטו, אלא הסינגר-סונגרייטר שמנסה ובדרך כלל מצליח להיות קרוב אל עצמו. אנושי מאוד.
אנושי זה לחוות חוויה נוסטלגית. "מההתחלה" על מצב שכל החיים חולפים לנגד עיניך – כדי לראות "אותנו עוד פעם מההתחלה", פופ מעודן לצליל פסנתר. גם "לנצח 17" המושר בטון מדוכדך משהו, נוגע בימי נעורים מעוררי געגועים, על הרצון לחזור לשם בכל מחיר. מנגינה לא להיטית, איזשהו ניואנס אלון-אולארצ'יקי, צליל שבעים, קורטוב בלוזי. וגם להיזכר באהבת קיץ לוהטת אפרופו סוכה שהשכנים הקימו – במקצב פופ של שמש קיצית. ("בקיץ")
אנושי זה לחיות "עם מה שיש" – כלומר ללא האהבה שכבר איננה בשיר הקסום "מטפסת" שהורוביץ כתב עם שירה טרטנר, על חיים בין מציאות לפנטזיה, גם הוא מושר בטון נוגה של געגועים.
אנושי זה לראות את "הפנים היפים של הארץ" שמתחבאים כמו "רקפות בין הסלעים", במנגינה נוגה שהיא אכן רקפת צבעונית בין סלעים.
אנושי זה לשיר ברגישות נדירה על געגועיה של אמיליה ("אמיליה") שחיה בשביל הבן שלה, לא מאמינה שהוא "כזה בחור יפה" וממשיכה לחלום עליו, בידה שרשרת זהב הנושאת את שמו, כשממולה "השמש הזרה שבחלון/ ממיסה את החלום" (יפה!!)
להיות אנושי זה לכתוב ליריקה כמו: "כמו על נר בוער ברוח שעוד רגע הוא דועך/בגופי אני שומר על אהבתך". "אהבתך" – מבריקה בפשטותה. בכל הכאוס בחוץ, אומר אריאל הורוביץ, ועל רקע העובדה, שאין לי אמונה שיש לעולם הזה תקנה – נשאר להיאחז באהבה הפרטית, וגם עליה יש לשמור מכל משמר.
לא רק נוסטלגיקן אנושי, אלא גם מי שחי בתוך מציאות פוליטית ולא חושש מאמירה: "הו ילד של אמא אולי הגיע הזמן/ לנתק את החבל לנשום לבד חמצן"?  בשיר "אמריקה" אריאל הורוביץ מפעיל סרקזם כדי לתאר יחסי התלות בין ישראל לארה"ב באנלוגיה ליחסי אם-ילד. ("היא אם ריקה – אמריקה") המוסיקה הנישאת על רגאיי מעניקה לשיר רוח קלילה, קולות שחוברים לאווירה משוחררת של חופים אפרו קריביים. מצד אחד נושא חמור וכבד כמו יחסי ישראל ארה"ב, מצד שני הקלילות האפרו- פאנקיית הזו, שעלולה להוציא את הרוח ממפרשי הביקורת הנוקבת… אבל דווקא באווירה הבידורית שטופת השמש הזו – המסר והעקיצה מצליחים להגיע.
האמירה קיימת גם ב"לגמור כמו ברנר" השיר הפותח, לטעמי השיר המקורי החזק של הדיסק – אריאל הורוביץ מבטא תחושה של כל מי שאין לו אומץ לעשות צעד נועז בחייו במצבים קיצוניים, שבהם אתה נדרש להחלטות נועזות שאינן עולות בקנה אחד עם חייך הנוחים-הצפויים. רוב בני האדם חושבים על מעשה בשעה שמשהו טורד/מאתגר אותם, אבל נוטים להישאר במצבם הטבעי שהוא בדרך כלל נוח וטוב. תורת הפילוסופיה הקיומית.
"אתה פוחד לגמור כמו ברנר" – נאחז הורוביץ בסיפורו של הסופר יוסף חיים ברנר שנרצח ב-1921 ע"י ערבים בעת לוויה של נער ערבי בבית הקברות המוסלמי שבין יפו לת"א. "אם היו עדיין נלחמים בחרבות/ על לב אישה או סתם על כבוד/ האם אני הייתי על יריבי גובר/ ולא נופל בשלג ומת כמו משורר"… נתלה הורוביץ בסיפורים הרומנטיים הקלאסיים. האם זוהי ביקורת נגד אלה שמטיפים להרואיות או תיאור מצב של ברירת מחדל? הורוביץ מציע תשובה גם למי שמטיף לעשות שינוי ולחרוג מהשגרה וגם ולמי שמאמין בנפלאות המעשים ההרואיים, במיתוסים. שניהם מבחינתו – עורבא פרח.
טקסט של פשטות יפה, קולעת, גם המוסיקה משרתת – מהודקת למילים, קולו של מספר שמוסר בתום מסוים את תובנותיו – בלי להתיפייף. בלי להיות יתר על המידה בקדמת הבמה. מנגינה יפה בישירותה. הטון נוגה יבש משהו, איזשהו סלסול אוריינטאלי, תמצית איכותית של כל מה שהוא אריאל הורוביץ, משורר, מספר שחלקיו – הרומנטי, הנוסטלגי, הלירי, הפילוסופי, האנושי – חוברים לשלם שנשמע אחד הדיסקים המרגשים במוסיקה המקומית העכשווית.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. קניתי את הדיסק החדש (עיצוב מיוחד, דרך אגב) אחרי ההופעה בזאפה עם אהוד בנאי.
    פשוט דיסק מ-ע-ו-ל-ה מיוחד וממש חזק ונוקב
    כל הכבד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות