קול מקונן, מאונפף משגר טונים נוגים בלתי משתנים: מחכה לסימן שלא מגיע (מנין?), בינתיים רוצה לנגן לכם (למאזינים?) שיר, כמו בתקליט ישן שיש בו קסם כמו שיר חדש, "מחבק את הרוח", רוצה לאהוב "עם כל הכוח" (לא עברית, כמובן) וגם "יש עוד דרך לצאת החוצה" (איך זה נדבק?) רגע-רגע. מה הסיפור שלו? מאור שפר חושב או רוצה להאמין שהוא סינגר סונגרייטר. למקרא הטקסט – אשרי המאמין. אין קשר בין המשפטים. כלומר – אפילו לא יומרה. שלוש דקות של כלום.
ואגב, לפני שיגיע אליו סימן באנגלית, ממליץ לו להקפיד על העברית, ואם אינו יכול לעזור לעצמו, שייעזר ביודעי השפה. למשל: כששרים " אתם לא לבד אפילו אם זה ככה נראה" ה"נראה" צריך להיות נִרְאֶה  (בסגול) בזמן הווה ולא נראה בקמץ – זמן עבר. מה חבל שהמנגינה היפה והקול הרגיש נופלים קורבן לשרבוט מסורבל. לא כל זמר חדש חייב להיות "סינגר סונגרייטר".

אם זה בלילה/ אם זה בבוקר/ אני מחכה לסימן שלא מגיע/ אם בעברית/ ואם באנגלית
אני רק רוצה לנגן לכם שיר // כמו בתקליט ישן/ יש בו קסם כמו שיר חדש/ כמו במקום ישן/ יש עוד דרך לצאת החוצה/ אתם לא לבד אפילו אם זה ככה נראה //
אם זה בלילה/ אם זה בבוקר/ אני אז יוצא מחבק את הרוח / אם בעברית/ ואם באנגלית
אני רק רוצה לאהוב עם כל הכוח //
כמו בתקליט ישן/ יש בו קסם כמו שיר חדש/ כמו בחלום ישן/ יש שם דלת לצאת החוצה
אתם לא לבד אפילו אם זה ככה נראה//
אם זה בלילה/ אם זה בבוקר/ אני מחכה לסימן שלא מגיע/ אם בעברית/ ואם באנגליתאני רק רוצה לאהוב עם כל הכוח /
כמו בתקליט ישן/ יש בו קסם כמו שיר חדש/ כמו במקום ישן/ יש עוד דרך לצאת החוצה
אתם לא לבד אפילו אם זה ככה נראה.