במבול תקליטי הבנות ששוטף לאחרונה, אני מגלה הפקת פופ אטרקטיבית אצל גליה ירון (יוצאת להקת חיל החינוך, בוגרת רימון, אלבום מס. 2) ירון היא יוצרת שמשוטטת במבוכי הגיגיה ומנסה לחלץ מהם שירים. לא תמיד מצליחה להיחלץ מהיומרה. למשל: ירון פותחת הדיסק החדש שלה ברשימה סתמית על מצבים שיתכנו בלשון "זה יכול להיות" ("אושר מושלם", "סוף עונת הנדודים", "פשע מושלם", "סוף העולם", "האי שלך") מה ירון רוצה לומר? יכול להיות שהיא יורדת יותר ממני לסוף דעתה כשהיא "עוצרת במיוחד לדרוך במקום אחד", מה שיותר משכנע היא ההפקה היפה שלוקחת את הקול שלה ועושה מזה קונצרט של הפקה אלקטרונית עליה חתום יונתן (יוני) גולדשטיין.
מגבירים קצב ל"יש ללב". הפעם היא ירתה ופגעה. "האם זה עוד כואב לך?" תמהה ירון. והנה פופ דאנס פשוט מהוקצע ויפה – בקצב, בשימוש  יפהפה בקולות. גם כאן – תודה לגולדשטיין. מוריד לאייפוד.
גליה כנראה מבינה יותר ממני מה היא רוצה להגיד כשהיא שרה "אז שהרוח תבוא ממזרח/ שיפתח עלי שייפתח" ו"האש שבך לא מתלקחת/ אבל זה שורף לא פחות". מה זה ה"זה" הזה שלא עובר בדלת? 
ירון מלחששת תסבוכת יחסים בינו ובינה ב"לי לא איכפת". כן רוצה אותו, לא רוצה אותו. האם תאהבו לא פחות, או אפילו לא תדע שהוא חסר לה. אז מה היא רוצה, ואולי מוטב שפשוט נגיע עם השיר לרחבת הריקודים, בלי ניפוחי הראש.  מבחינה זו, גולדשטיין  הצליח ל ייפות  אותה בהפקה קצבית עתירת אלקטרוניקה.
אהבתי את העיבוד האקוסטי של "אף מילה" – משחק מילים על מה שלא צריך להיאמר, ועל הנעלם במשוואה. כתוב טוב. דקה עשרים ושלוש שניות שאחריה עוברים לרוק מחושמל. טקסט, מנגינה, קצב נכרכים יפה. מוצלח גם משחק המילים הקונטרסטי ("הייתי פעם עדר היום אני שונה") של "שחור לבן" במקצב ואלסי יפה.
הקול של גליה ירון נשאר ברמת זהה, צבע אחיד שמשדר אווירה אינטימית מפתה משהו. הטון הלחשני-לטפני-חושני מגיע ב"חרסינה", מיד טמפו – שיר תשוקה של זרם מחשבות עתיר דמיונה. ההפקה תומכת בטון הזה מקדמת את הנרטיב ב"סוף מר" – מקצב יפהפה – כשהיא מזמרת סיפור יחסים באוריינטציה פילוסופית של "שני סיפורים" שמגיעים מ"סרט רץ בראש שלי" – מהשירים החזקים בדיסק גם מבחינת ההפקה המורכבת. ו
גליה חוזרת להתפייט עם "משנה צורות מתחרזת עם הרוח", שוקעת בהגיגי תחושותיה שמגיעים בטונים נוגים ב"כוכב כבוי" בעיבוד מיתרים פונקציונאלי (אבי ליבוביץ') ללא תחכומי אלקטרוניקה.
"זוהר נרקיס" מסכם דיסק מיוחד בצליל הזייתי המבטא שאיפה לחבור למקומות של ריגושים קוסמיים. סיכום: לא בכל ערב ולא בכל צהריים שומעים צלילים כמו ששמעתי מגליה ירון. אחד מתקליטי הפופ המשובחים של השנה, למרות היומרות.

.