כיס אוויר

רוני אלטר

ינשוף, היי פידליטי
4/5

עטיפת הקרטון בשחור-לבן לא נבחרה בעלמא. גם מעטפת הצליל שנבחרה לשירים עשויה שכבות הבעה קודרות.
רוני  אלטר מגיעה מהמקומות האלה – שהמינורי, נוגה, צליל אוורה שמבטא הלך נפש.  עינב ג'קסון כהן  מציבה אותה "עירומה בכיכר העיר" בלחן של אלון לוטרינגר. משדרת תחושות ערטול ברגישות מצמררת על משהו שנגמר. הטון, הלחן מצליחים לשדר את צערה של הדוברת ואף לקבוע קו אווירה שעובר לאורך הדיסק.  זה נכון, ועדיין שיר  אינו רק מנגינה ועיבוד..
"היו בה נמרים/ אבל היא רק נסעה/ בכביש המהיר/ שועטת על הדרך המוכרת
מביטה לצדדים"
אלטר שרה על מי שמשדרת נתק וניכור מנקודת מבטו של הדובר בשיר. ניסיונו לתקשר איתה אינו מסתייע, האנרגיות האדירות שלה – "היו בה נמרים, אבל היא רק נסעה על הכביש המהיר" – אינן מופנות כנראה כלפיו, למעשה אינן מוצאות את הדרך לקשר בתדרי האנרגיה שלה ("אלו רק אורות עיר/ אפילו לא ג'ונגל פראי") התמונה הסוריאליסטית בשיר של ורד קלפטר מצליחה לבטא את תחושת הניתוק הבידוד והריחוק – "אתה נוגע בה היא לא מגיבה"
המוסיקה מהורהרת, מלנכולית, אין בה יצריות "נמרית", אלא קדרות לאה של שעת בין ערביים, מלודיה יפה, אווירה סהרורית משהו. הטון של רוני אלטר אומר חמלה ועצב. ההפקה האקוסטית רוויית צליל המיתרים מעניקה קווי מתאר אינטימיים, אוריינטציה מוסיקלית שמחברת המינורי לצליל אווירה קודר לא דרמטי, שמקרין את הכאב הפנימי בלי לצעוק אותו, ובכל זאת מייצר מתח..

אלטר שרה ממקומות של סיפורים אישיים שמחטטים בנפש דוויה. היא בחרה שיר של עלי מוהר ונפתלי אלטר (אביה) – "נגועה" – על מה שמכה בה, חולף בגוף, בוער, מצב אובססיווי של תשוקה. המוסיקה והעיבוד משתתפים איתה באווירת הנכאים שעוטפת השיר, אותה תחושה כללית של דכדוך שממשיכה גם ל"איש בודד" – "חסרה לי מציאות אמיתית – לא בדויה" (ברור שאם מציאות אמיתית– היא אינה בדויה – למה לחזור?) ל"למות קצת" – בצליל של מטרופולין – שיר על מחשבות אובדן לא טרגיות בין שטיח למיטה. אלטר – כמו שכבר כתבתי בביקורת על הסינגל – מצליחה לשיר את התחושה בלי דרמות, בנעימות מלנכולית מאופקת, שאינה משדרת טראומה, במוסיקת פופ אמביינט רחוקה מרוק. הצליל האלקטרוני החובר לכלי מיתר וקרן היער יוצר את האווירה החלומית.
הבחירה ב"חמש אבנים" של מירי פייגנבוים וקורין אלאל – טובה מאוד,  שיר על מציאות מתעתעת ומאכזבת ביחסים –  שיינו קצבי  שמגיע בזמן הנכון בדיסק.   פחות חברתי ל"נשימה" שקורין אלאל  הלחינה לטקסט לא פשוט להלחנה של אגי משעול . עם כל הרצון של אלתר לשדר איכות – יש גבול מסוים שאין לחצות כשמדובר במוסיקה שצריכה להגיע ולגעת, במיוחד כשהטקסט היומרני הכבד – לא מחויב הלחנה.
לעומת זאת – כדאי להמתין ל"הבכי" של נתן אלתרמן בדואט עדין עם אביה נפתלי שאף הלחין בלחן חד-פעמי יחיד במינו את מילותיו הייחודיות של המשורר – המתייחס בלשון סוריאליסטית לחוסר היכולת לסייע למי שבכייה נכבש בכר ("רעייתי אפלה בינינו הזכוכית") וגם הפשטות היפה של "כמה דקות קרובות" של נתן סלור ויסמין אבן ("ריח מתוק שהשראת מתערבב בעשן רכבות עוזבות"..)
בחירותיה של רוני בדרך כלל טובות, זמרת שאינה מנסה להבליט קול אלא לשדר הלכי רוח מתוך הווייתה החוברת לצלילי אווירה שבדרך כלל משלימים אותה.

עיבודים: עופר מאירי, אלון לוטרינגר, רוני אלטר. הפקה מוסיקלית: עופר מאירי, אלון לוטרינגר

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. מהנה, פשוט מהנה. אלבום שעושה את העבודה כמו שצריך, אין בו אפילו שיר מיותר אחד. מחכה בקוצר רוח לאלבום הבא!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות