כבר אינני סופר את השירים ששרים לגלעד שליט. אינפלציה. יש אפילו תחושה של לחץ באוויר. הרוב חולפים כלעומת שבאו. בתחנות רדיו ממש לא קונים כל מנגינה לשחרורו. מאז "אמני ישראל שרים לגלעד שליט" (2009)  – ים השירים למען גלעד שליט גואה. הרגשה היא שאם לא תשתתף – אינך נספר. נוצר מצב שיוצרים משקיעים טונות קיטש לשרבט מילות הזדהות יפות.
כבר כתבתי: נהוג לחשוב שכל הצהרה של זמר, שאינה מתחום היצירה שלו –  מקבלת עצמה מהסוג הפוליטי.  תן לזמר מפורסם לשיר  מסר מחוץ לרפרטואר הרגיל שלו – והשגת מטרה. רוב הזמרים והזמרות עוסקים בדרך כלל בעניינים שלהם, אהבות, דאגות אישיות, חרדות. והנה הפרץ הזה של הזדהות עם בן נעדר. ההתגייסות בהחלט מזוהה עם צורך לאומי להשיב את הבן הביתה, אבל הגודש אינו מביא בהכרח איכות, אלא בעיקר שירי רגש שמגיעים ממקומות של – "גם אני חייב להשמיע קולי"  כדי להיות קיים.  אני לא מדבר על כל שיר חדש על גלעד,  אבל כששומעים את המילים והצלילים,  התחושה היא של עוד אחד שעולה על הגל.
 גם שלומי שבת שר לגלעד. לפי הדף המצורף – השיר נכתב והוקלט לבקשת המטה למען שחרורו של גלעד שליט. הטקסט אמר – הוא "כחול ולבן וגם ובו מגן דוד", מעין מניפולציה על רגש פטריוטי שמתערבבת עם דוברות בשם העם וגם נגיעות אימהיות.
אני מבין למה הבקשה הופנתה לשלומי שבת.  אין כמו קולו-ליבו המסלסל להביע משאלה. ולעורר רגש. מצד שני, יש תחושה של הנפקת שירי  תפילה, צער ודמעות שבועית, שבאיזשהו מקום תפסיק להשפיע, ואולי כבר אינה משפיעה.

עוד זריחה ועוד שקיעה/ ויום חדש נולד/ מצפייה ומדמעה / נרקם שיר לגלעד