דן פרבר מנסה חשיפה קיומית: מרחף באין סוף בגבולות הלא נודע, מנסה להסתיר אבל חושף הכל, לא יודע לבחור בין החושך לאור, טס במהירות האור, מפחד להתוודות, אבל לא שומר סודות, נשאר בתוך בועה, רוצה "להיות". טראומת נפש או טרגדיה קיומית שמגעת למקומות על אנושיים? לא זה ולא זה. נשמע יותר אוסף אמירות נדושות שאינן מתחברות לאמת אישית אותנטית האומרת מצוקה. יותר התפלספות סתמית מאשר וידוי אמיתי.
אדריכל תאקט קובי סאבלימינל שמעוני ניסה לשדרג לפרבר. אפקטים אלקטרוניים, שירה מסונתזת, מנגינה הנישאת על קצב מזיז, קריאות גבריות. הגם שיש כאן ניסיון לייצר היפ הופ בעברית, עדיין פרבר נשמע מכאני, לא מצליח להעביר עוצמות פנימיות, והשיר נותר כשרבוט היפ הופי מעט חלול.
מרחף באין סוף / מרגיש שאין שום משקל עלי / וכל מה שקרוב / פתאום נראה לי רחוק מדי
מנסה להסתיר אבל בסוף תמיד חושף את הכל / והקול מבפנים אומר שאני כבר לא יכול
קשה לי כבר לזכור / טס במהירות האור / מרחף בין גבולות הלא נודע / לא יודע מה לבחור/ בין החושך אל האור / אני נשאר בתוך בועה / אני סגור בלי אוויר בכלל / מנסה לצאת / אני רואה מה שבחוץ / אבל נעול מבפנים ומנסה להימלט / אמא'לה אני לא קולט / איך שכל הקירות שקופים / ואין אחד שלא רואה את כל מה שאני / מנסה לשמור עמוק בפנים
יותר מדי זהיר / מפחד להתוודות שאין לי מה להסתיר / אני לא שומר סודות
ואין לי מה להלבין / אני לא צריך כביסות / זה צריך להיות פשוט / אני צריך פשוט להיות
קשה לי כבר לזכור / טס במהירות האור / מרחף בין גבולות הלא נודע / לא יודע מה לבחור // בין החושך אל האור / אני נשאר בתוך בועה / מרחף באין סוף מחפש התחלה כי הכל אצלי כתוב בסימן שאלה / מעבר אל הלא נודע / רק רוצה להיות לידה
העבר מת אבל העתיד הוא חידה / קשה לי כבר לזכור / טס במהירות האור / מרחף בין/ גבולות הלא נודע / לא יודע מה לבחור / בין החושך אל האור / אני נשאר בתוך בועה…
