אוסף Prog Rock רוק פרוגרסיבי

Wondrous Stories

הליקון
4.5/5

מתי קיצרו את המושג "פרוגרסיב רוק" Progressive rock ל-"פרוג" prog? לא משהו מהותי כשבאים להתביית מחדש על זרם מוסיקלי שממשיך לחיות מאז סוף השישים, מקורותיו ברוק הפסיכודלי-בלוז-רוק-מוסיקה קלאסית-ג'אז-פיוז'ן, בימים שמוסיקאים נטו למוסיקה ניסיונית, כשהם שואבים השראה ממקורות שונים משתמשים בהרמוניות מורכבות, במגוון של כלים אקוסטיים ואלקטרוניים, במקצבים ובמשקלים לא שגרתיים. מרחב תמרון שמגיע אפילו עד הרוק הכבד.
צמד האלבומים מציג את 33 אמנים, חלקם כבר אגדות השוכנות בפנתיאון של מוסיקת הרוק – ג'נסיס, קראוואן, מייק אולדפילד, יאס, פיטר גבריאל, ג'טרו טול. עטיפת האלבום עוצבה מפיסות אלבומי להקות דאז ע"י רוג'ר דין.

זה אינו אוסף מייצג אולטימטיבי. קחו את הקטע הפותח – Wondrous Stories של Yes. מעורר שאלה האם הוא נבחר רק כדי לתת לאוסף את שמו… נכון שלא ניתן להכניס לאוסף קטע של 20 דקות כמו  Close To The Edge, אבל אפשר היה למצוא משהו מ – Fragile או מ – The Yes Album. לא לשכוח שבאוספים קיימת גם בעיה של קבלת אישורים מהלהקה או נציגיה.

אז מה היא האינדיקציה לבחירה מוצלחת באוסף מסוג כזה. הצפוי וה"שקוף" או הייחודי  והפחות להיטי? "לחיות בעבר" של ג'טרו טול מוכר מאוד – ועדיין להיט מייצג של הפרוג רוק. בבחירת שיר של להקת Aphrodite’s Child, ניתן היה לצפות לבחירות שקופות כמו ‘Rain and Tears’, אבל העדיפו את The Four Horseman  מתוך אלבומה השלישי המצוין "666".
אהבתי גם את הבחירות של "הוקוס פוקוס" של להקת
Pocus המזוהה ע"י שירת ה – Yodel, "אהבת ראדאר" של Golden Earing. שמחתי להיזכר ב – Rhayader של קאמל, גם ב –Gypsy  של אורייה היפ. חלק מהתמצית (הנוסטלגית) של התקופה. Argent עם "הרם את ראשך", Hawkwind – "מכונת כסף" וגם Barclay James Harvest עם Mocking Bird המתוזמר להפליא
 
וגם:  Crime Of The Century  של להקת "סופרטרמפ", The Spirit Of Radio של להקת Rush ואת Kayleigh של מריליון מ-1985. נכון שמדובר בלהיט אבל בהחלט מאפיין את הז'אנר ממש כמו Whiter Shade of Pale של פרוקול הארום, Nights in White Satin השחוק של המודי בלוז.
בחירות יותר ייחודיות: הגוון הפולקי של
Northern Lights של להקת רנסנס על הפיוז'ן הרוק קלאסי של  Catherine of Aragorn של ריק ווייקמן ובאותו קונטקסט Fanfare for the Common Man של אמרסון, לייק ופלמר, והפעם חריג של כ-10 דקות. ככה שסיומו של דיסק ב', ההרגשה של אוסף מאוזן – גם פופוליסטי אבל עם נגיעות משמעותיות בפרוג רוק אותנטי.

 

 

 בתמונות: להקות Yes ו – Marillion

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. כשהסתכלתי על השירים הראשונים בהחלט התאכזבתי. לא שהם לא טובים, אבל הם לא מייצגים ובהחלט מתחנפים. מצד שני קשה להוציא בשנת 2010 אלבום שרחוק מהסאונד המסחרי, עם זאת הופתעתי למצוא קטעים של גונג וקולוסיאום, אבל אין לי ספק שאם הוא היה נערך בשנות ה-80 הוא היה נראה אחרת לגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן