מיכל פטש ציידה את שרון חזיז באקט פרוורטי בעל קונוטציות תוקפניות מפחידות. הגברת בשיר, שדוברת גוף שני (את… את…) משתמשת במטפורה אלימה כפיתרון להיחלץ מהבלגנים שלה (בדידות, ניכור),לקבל שליטה על חייה,להרגיש שהיא חזקה  – "שחררי את הכלבים וככה תעמדי מול כולם".  כלומר  – עזבי אותך מפתרונות הגיוניים-אנושיים, שחררי את האמסטפים הרצחניים המתנשפים לקרוע כל הנקרה בדרכם ואז תרגישי שאלה החיים שלך, שאת ילדה גדולה. שאת שולטת .

פטש כמובן התכוונה שהאקט יבטא – ביטחון עצמי, להשתחרר מפחדים, אבל בחרה בדרך הפרוורטית הפראית. זה אגב טקסט שהיה מתאים לרוקרית שלוחת רסן, ארוגנטית, עצבנית שמקבלת גיבוי מחטיבת קצב מלוכלכת שרוצה להביא אותה צליל כלבים משוחררים תאבי טרף. לא בדיוק הדוגמה של שרון חזיז הרכה, זמרת פופ מיינסטרים, שהרמת הקול באוקטבה היא משהו יוצא דופן אצלה, גם לא ניצן קייקוב, מעבד מהז'אנר הפופיסטי, שקישט את השיר בצלילים ימניים אתניים (מאהוול עם הזמרת התימנייה מלכה חג'בי, צליל טאר) שאינם שייכים לקונטקסט, אבל מנסים להתחבר בעיבוד שאפתני להפקה המוסיקלית.  אז גם אם האמסטפים/דוברמנים המשוחררים יעוטרו בימנית אותנטית, עדיין היומרה אינה מובילה למקומות טובים, למרות מנגינת פופ שמתנגנת ונקלטת.

לילות ללא שינה/ את לא נרדמת במיטה/ את נשארת מהורהרת/ עיניים מרצדות בתקרה, בזיכרונות / את הופכת לאחרת

את לא מבינה / שיש לך עוד ברירה / ואלה החיים שלך/ את ילדה גדולה / ואת עוד יכולה

לעוף מי יעצור אותך

שחררי את הכלבים/ וככה תעמדי מול כולם/ את גדולה מהחיים / אז תנגסי מהעולם

קחי אויר אל תוותרי/ גם אם הזמן שלך עבר/ יש בך כוח אמיתי/ את תנצחי הכל לבד

הלילה מתארך / והבוקר מתקצר/ את יודעת, אין לדעת/ הפחד משתק ואיתך הוא משחק

הוא מטריף לך את הדעת

את לא יכולה/ ללכת על קורה / שכל דקה חסרת שליטה/ את לא מוכנה / לבלוע את הדממה

רק בה עולה השד שבך

שחררי את הכלבים/ וככה תעמדי מול כולם/ את גדולה מהחיים / אז תנגסי מהעולם

קחי אויר אל תוותרי/ גם אם הזמן שלך עבר/ יש בך כוח אמיתי/ את תנצחי הכל לבד