את האוסף ליקט לטעמו ריי בראון, הבסיסט האגדי, שניגן עם פיטרסון משך שנים. הסימביוזה ביניהם ראויה למאמר, אבל כל קטע שווה יותר מאלף מילים: זה REUNUION BLUES עם מילט ג’קסון על הויברפון, או "לפעמים אני מאושר", הקלטה מ-1961 זה ג’אז שהוא שירה, ובראון  אכן כותב: "כשפגשתי לראשונה את פיטרסון ודיברנו על סולאים _ פשוט שרנו אותם. יש כאן פן בלדי-רומנטי של פיטרסון ב – THE WEE SAMLL HOURS ויש עיבוד מרגש לל"ולס לדבי" של ביל אוונס. זה ג’אז, ועוד איזה ג’אז