האהבה פנים רבות שלה. לעיתים היא נעה על הקצה, לא לגמרי יציבה, נפתלת, מסתבכת, נמצאת בין המראה לשמיים  לנפילה עמוקה לתהום. מיכל רוט  נעה על פי התהום הזו.  "כל כך רציתי שתבוא". היא שרה ב"שבת". סיפור אישי שמתחיל בטון נמוך. ההבטחות שלו הם שהביאו אותה אל "ארץ רחוקה", עכשיו אין דבר שישבור אותה. מטפסת בסולם הרגש כדי להביע הכאב. הוא מגיע. גם בזכות המנגינה והעיבוד העשיר. חזק.

הקצב משתנה, גם רוח העיבוד משתנה ב"אל תאמרי לו" מעוטר בצליל יפה של חליל ערבי. עוד שיר על הבינו-בינה – אבל עם משב ים-תיכוני עממי מחויך בקצב מיד-טמפו, ועדיין קיים המתח הזה של איך להתנהג עם האיש שמולך כדי שהאהבה לא תחמוק לה. הפזמון – יופי של מלודיה מסולסלת.

הטון הנוגה.

המתח הדרמטי חוזר ל"אל תחפה עלי"  – משהו תקוע ביחסים, "אל תחפה עלי אני מספיק גדולה אל תדבר אלי כמו אל ילדה קטנה, אני לא חושבת שאני כזו קדושה, אבל קצת שכל לא יזיק גם לך" רוט עוברת משירה לשפת הפרוזה, כאילו היא בתוך התכתשות יומיומית ("קצת שכל לא יזיק לך") עוצמת השירה זוכה לגיבוי גיטרות רוקיות מעבירה את סערת הנפש. גם כאן – חלוקה טובה של אנרגיות שירה. 

מיכל בחרה פופ קליל ל"יהיה כאן טוב", הגם שהטקסט וטון השירה אינם בקונטקסט של קלילות שכזו. (טקסט קצת סתמי – "נסעת רחוק ואין לי עם לצחוק") פחות טוב מהקודמים.

ב"חוץ מעצמי" חוזרת רוט למתח הזה שביחסים על חבל דק, שעלול להיקרע כדי להגיע למסקנה – "אין לי כלום חוץ מעצמי" –  מבנה מוסיקלי קולח של בית-פזמון בעיבוד שמעצים ומשדרג.

נרטיב אישי בטון נמוך מדוכדך הוא השיר "איך", על מצב פסיכופטי של נחיתה אחרי "הפרדת כוחות" מסופר מנקודת מבט של אהבת אישה לאישה. רוט מתחילה נמוך ומטפסת להתרגשות פנימית כמעט אקסטזית. עוצמת רגשות שמתנקזת למיתרי הקול במנגינה מופלאה ועיבוד שמשדרים הסערה הנפשית ומביאים אותה לשיאי הדרמה. זה מגיע ממקומות של אמת.

"מרוב געגוע" – ועדיין בתוך האהבה ומפגעיה, ההמתנה המתישה שכמעט שוברת הלב, אבל הקצב, המלודיה ועיבוד האווירה המצוין (קולות הרקע השמימיים) מרככים הטראומה.

"למה הלילה" – צלילי פסנתר וגיטרה אקוסטית פותחים סיפורה. עוד סיפור על תל-אביבית הזו שחיה מיום ליום בדירה שכורה. עד שהצליחה לסדר את עצמה – הוא הגיע אליה. שיר רגש בנוי כמו שצריך. עוד מלודרמה בדיסק. יש לה גיטרה חשמלית שנכנסת במקום הנכון. שיר שמתפתח יפה, מבוצע במינונים נכונים, כולל הטיפוס בפינאלה של השיר. העיבוד (פסנתר, מיתרים, ריתם סקשן) שוב משדרג לה.

"באמת" – שינוי אווירה לקליל-פאנקיי – על מה שהיא רצתה לעשות, אלא שלא תמיד יש לה מה לתת ולא תמיד אומרת את האמת.

"תורי לבחור" – הפתיחה – הרמוניה רכה, ניחוח צרפתי באוויר, טון נעים ופחות דרמטי למרות שהיא שרה "איך גופי בוער ומתקרר בלי סדר קבוע", המעבר הקצבי למיד טמפו מעביר לחלקה ים-תיכונית – שיר של מורכבות  מלודית במיוחד המשפט המוסיקלי  "ויש רוח חופש שנושבת רק כשאתה לא כאן" שנכנס באופן מפתיע.  

"אצרח" – חוזרת לדרמה האישית, שיר שנטען במתח הרגשי שלה, עוברת יפהפה מהנמוך הקודר לגבוה הרגשני – "עד שיהיה לי טוב אני אצרח"

והצרחה הזו, הזעקה הזו מגיעות בעוצמות של אמת, בהפקה חשמלית מעצימה. ואחרי 11 שירים, התחושה היא של מפגש עם יוצרת-זמרת מחוננת, שמצליחה לתרגם את המתח הזה שביחסים אישיים למוסיקה נוגעת ומגעת. מגיע לה שיהיה לה טוב.

  עיבודים והפקה מוסיקלית:  איתי זילברשטיין, מאיר עמר ומיכל רוט