לא מצטרף למסיבה ולהופה. חקיינים בני חקיינים אנחנו. המקוריות – מתרחקת מאיתנו. רק דולרים  להדביק על המצח. עומר אדם, זמר צעיר, עתידו לפניו, בחר גרסת אינסטנט של מוסיקה יוונית שלה שרבטו חרוזים על "נשמה – נשימה". הכל שקוף. הכל גם הכל נוטף זעה, בוער, נשרף, ועוד יש שם בחורים שנפלו בפח. כמה אין כאן נשמה. אבל  יהיה שמח, מבטיח עומר שמתחיל נמוך מאוד ומטפס, לא הרבה מעבר להוצאה לפועל של השמח.
בטוח שיהיה שמח. או-הא כמה שמח. אין כמו תמיר צור להדליק את המסיבה. כולם יפים, כולם יעופו, אין אחד שלא ירקוד, טוען דורון מדלי. אז אני מתקן אותו: נמצא האחד. ולעומר אדם: עזוב אותך משמח, לך על משהו מקורי. את המוסיקה היוונית כבר המציאו. גם את השמח.

אש באדמה חם לי בנשמה

כשאני רואה אותה כבר אין לי נשימה

איזו בחורה גוף נוטף זעה

משתוללת ורוקדת כולם מסביבה

הנה אני עף קצב מטורף

כל הרחבה בוערת ואני נשרף

כמה היא יפה איך היא מטריפה

ואני נמשך אלינה כמו אל תוך סופה

איזו מסיבה

כמה אהבה

וכולם עפים

וכולם יפים

אין אחד שלא רוקד כאן

מאתונה עד אילת

אש באדמה חם לי בנשמה

כשאני רואה אותה כבר אין לי נשימה

לא רק באת מהמזרח יופי של מלאך

כל החברים שלי נפלו אצלך בפח.

איזו מסיבה…