ברכות לסטינג. התפוח אינו נופל רחוק. האב, הבן ורוח החינוך המצוין שקיבל בבית. קוראים לו ג'ו, ג'ו סאמנר, והוא אכן לא פחות מאשר הבן של סטינג, האיש המוביל את ההרכב העונה לשם Fiction plane.
שנמריא איתם? יש מסלול טוב, יש מנועים מצוינים. יש שירים טובים. שירו איתם על הפתיחה "לה לה לה לה" ב"את יודעת שאת טובה" You Know You're Good (La La La Song). האלבום השלישי של ההרכב שהוצא בשתי גרסאות – האחת (הסטנדרטית) של 11 שירים והשנייה במהדורת דלוקס של 14 שירים.
אני בשיר השני באלבום – Out of My Face, ויש כאן רוק מלודי סוחף. מנגינות-גיטרות-קולות. להקה יפהפייה. מה אני יודע עליהם? כלום. גוגל, ידידי הטוב, ביותר מחלץ אותי כרגיל: האיש המוביל הוא כאמור ג'ו סאמנר (Joe Sumner – קולות ובס (כמו אבא), סטון דונט (Seton Daunt) – גיטרה, פיט וילויט (Pete Wilhoit) – תופים. להקת רוק אינדי בריטי שצוברת תאוצה. 85,000 הגיעו לשמוע את הלהקה ב"סטאד דה פראנס" בפריז
זה אלבומה השלישי, מתוכו יצא הסינגל Push Me Around. אלבומה הקודם נקרא – "הצד השמאלי של המוח"
אחרי האזנה ל-11 השירים, אני חש יותר ממשב רוח רענן. יש המשך למסורת הבריטית הטובה. הם מייצרים הרבה מעבר לגודלם (טריו) רוח האינדי מגיעה מ"טומי" (שיר שביעי) שלוקח למקומות הזויים ואינו דומה לשום דבר בדיסק. אבל ככלל הצליל הוא רוק מלודי מריר-מתוק טעון אמוציות ורב צבעים. Zero הוא מעין תרכובת של U2 ואבא-סטינג מלודי להפליא לעומת השיר הנ"ל ("טומי") יש תחושה בסיומו של הדיסק, שההרכב הזה מייצר את סך כל ההשפעות של חברי הלהקה, ויש כאן מה-זה ניגודים.
Denied – בלדה נוגה שמסיימת בטון שמחזיר לסטינג אבל במוסיקה שלוקחת לקולדפליי. עיתונאי הציע הגדרה לא הכי מחמיאה – Infant Policeנו, טוב, מה לעשות שקולו של ג'ו מזכיר לעיתים את אביו וגם השירם מזכירים פה ושם את ההרכב הנצחי ההוא. אבל לומר ש – Fiction plane היא חיקוי של פוליס – שגוי ולא הוגן.
You Know You're Good (La La La Song)
Out of My Face
Push Me Around
Talking
Revenge
Two
Tommy
Humanoid
Zero
Russian LSD
Denied
Fiction Plane – Push Me Around