יש מי שמאמין באל. יש מי שמאמין בכוכב. אולי זה בזה תלוי. כשאתה, ברוב תסכוליך, אינך יכול לברר לעצמך מה אתה רוצה מעצמך ומדוע אתה ממשיך לחפש בקדחתנות, והיכן "החיוך של הילד ששאג שהוא שולט בעולם" – קייםכוכב אי שם במערכת השמש או בגלקסיה אחרת שיזקוף קומתך.
אין בעיה לצאת מהסתבכויות בלהצביע על כוכב בשמיים. גיא זו-ארץ בטוח שהוא (הכוכב) שומע תפילתו. האם בכוכב הזה "מתחזקת רוחו"? נו טוב, אשרי המאמין. הבית החוזר די מאכזב, אפילו מרדד ומשטח את השיר.
קול גבוה עורג ברגש רב במנגינה מחניפה, טמפו מהיר. קישוטים שניחוחם ספרדי. זו-ארץ מתפעם ומתרגש "הלילה זה קורה", והגם שהטקסט החמקמק קלוש – המיית ליבו מצליחה להתנגן. אפילו להפעים. זו-ארץ מצליח לייצר פופ רקיד עם מוטיבים עממיים. הקלילות האקוסטית הזו בטח תחזק את רוחו ותזקוף קומתו יותר מאיזה גרם שמיים. סיכוי לריקוד עם.
לפעמים אני לא יודע מה אני מרגיש/ כשיורד בשקט חושך ופחד מסביב/ לא מרשה לעצמי לחזק את רוחי/ לראות את כל מה שיש בי/ רק דורש ודורש להמשיך לחפש
להשיג את מה…לא הבנתי
תגובה אחת
שיר מדהים