הבאס ואני

רון קרטר

בלו נוט, אן.אם.סי
0/5

לפעמים הג’אז הכי כייפי נובע מהפשוט. קרטר, איש הבס, מהנגנים הפתוחים בג’אז, וירטואוז ומשתף פעולה, הלך על המינון הכי נעים, עשיר ומלודי, התנסויות עם סטפן סקוט בפסנתר, סטיב קרון בהקשה לואיס נאש בתופים. מ"יום אחד הנסיך שלי יבוא" הם עשו מטעמים עם אפקטים של הקשה, "בלוז לדי.פי",  והבוסה של  "מיסטר בו-טי"  הם אינטרקציות סולידיות בין הבס לכלים האחרים, וגם מהכי באנאלי, "הצל של חיוכך" מקבלים דובדבן בקצפת. בטח שקרטר "מסחרי" אבל איזו מסחריות יפה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן