קולו הטיפה נשנק של דניאל זמיר מנסה לשדר אופטימיות בשיר שהוא שיר לכל. השיר שינצח. שיר אהבה. שיר למתוק שנולד. גם שיר שיודה כי אולי בדרך טעה. ובגדול – שיר בטוב, ברע, שמחכה לשקט אחרי הסערה. זמיר יורד מספירות עליונות, הוא שר לכל הפסיפס שמרכיב את החיים כאן.

המהלך המלודי נישא על קצב יפה, מעוטר בצליל סקסופון סופרן ובקולות ליווי  של אביתר בנאי שהפיק מוסיקלית. השירה של זמיר כמעט "מבזבזת" לחן יפה. לא כל סקסופוניסט מעולה, לא כל מוסיקאי עילוי חייב לתת קולו בשיר. אז נכון שיש משהו אמיתי בטון הראשוני-נאיבי הזה, ובכל זאת, הייתי נותן לאביתר את הסולו, ושזמיר יעטר בקולות ליווי.

שיר לתינוק שנשבה בחורף שעבר/ שיר לילדות שנבלה/ אותו החורף קר בארץ הנכר/ שיר למתוק שנולד/ בסתיו שכאן עבר

 שיר אהבה אמיתי/ לכל מי שאיתי/ אשיר לך אהובתי/ שאת תמיד איתי ביחד את איתי/ שיר למתוק שנולד/ בסתיו שכאן עבר

 אז איך השחר עלה/ הפציע לחיי/ אז נגמרו התנאים/ מאחורי הדלת נשמעו צלילים

אז הגורל השתנה ממה שהוא היה

 שיר / שמודה שאולי בדרך הוא טעה/ שיר שמשאיר את הרע / ומחכה לשקט שאחרי סערה/ שיר לחיצים בלבי / שהם עוד בתוכי 

(לה לה לה לה לה לה לה זה אביתר בנאי)

שיר לכיפור שכופר/ שיר למכופר/ שיר לסליחה, לטעות/ שרק קירבה אותי יותר אל המהות/ שיר עם דמעות של תקווה/ שיר לאהבה/ שיר געגוע לכאן/ שיר שמכוון