בדף שצורף לסינגל נשאלנו אם התגעגענו למוסיקת רוק בועטת, לגיטרות מנסרות ולתופים חוצבים, למסר נוקב ואמירה מחאתית, לשירים שחודרים לעצמות.  מממ… חייב להשיב? אז ככה: ברגע זה ממש געגועיי למשהו אחר, אבל הצירוף של בועט-מנסר-חוצב-נוקב עורר סקרנות כמעט הורגת.
 שנקשיב ביחד לסינגל ראשון מהאלבום "פאנטום פיין"? קודם כל ניכר שהאיש בפרונט זועם. על מה הוא צורח? שהוא רץ כמו מטורף אל עבר האמת בחוץ (ווט דה פאק  דו יו מין?), שהמוח שלו מטוגן בעצב (יענו ניצלה בתוגה) שגופו מכור לסבל (כלומר מזריק סבל פעמיים ביום?) אבל רחמנא ליצלן – לא יכול להשתנות. בהמשך מתחילה להתבהר הבעיה: "סמים קשים הם חיילים שמלווים לשיגעון" סמים … חיילים? זולטא תן הסבר למטפורה. הפתרון? קודם כל צריכים לברר עם הגברת אם היא איתו כשהוא לבד? יכולה להיות הצלה? אבל מצד שני מגיע משפט: "זה הזמן להתאבד". צחקתי.
 חבר'ה אלמנות שחורות. עכבישים זועמים. די עם הדאווין. יש לכם רוק מלוכלך מנוגן ברמת חו"ל, זמר שצורח בעברית כמו שזה היה צריך להישמע הרדקור באנגלית. אז למה לשחק אותה דיכאון ביומרה סתמית מנופחת – שסמים רוקנ'רול הולכים עם הוצאה עצמית להורג והבלה-בלה הזה.
מוסיקה: יודעים להפעיל חשמליות. נגינה מהודקת מאוד, חוברת ל – Rage המצוין של הסולן שקורע גרון בלי שמיתריו יפקעו בריפים מייצרי מתח. הסיום – צלילי פסנתר ומעבר לתופים – יפהפה, ניואנס מהוקצע שמציל את האלמנה מלהישמע כאסאח שחור ואנכרוניסטי בלבד.  

 התחלתי כמו מטורף לרוץ/ אל עבר האמת בחוץ/ המוח מטוגן בעצב / גופי מכור – כולו לסבל/ עכשיו אני על סף דמעות/ אני לא יכול להשתנות/ ומה עשיתי לעצמי/ לעזאזל, זה לא אני

מעבר לגדרות הפחד/ כמו במסדר של הזיות/ סמים קשים הם חיילים/ שמלווים לשגעון/ האם את איתי כשאני לבד?
עכשיו תרוץ בכל הכח/ פתאום תרגיש, אתה לא מפחד/ פרצת דרך אל המח/ עכשיו אתה עף למקום אחר
וכמו חיה שעל כוונת/ בלחיצה היא תתמוטט/ שנאה הפכה טירוף לפחד/ וזה הזמן להתאבד/ האם את איתי כשאני לבד?