מה הביא את השניים לדואטים? לכאורה הם ניגודים: לואיס ייצג את הצד היותר בדרני של המוסיקה בצרידות הגרונית ובחיוך הליצני. אלה הביאה את הפרשנות האישית בקול הקטיפתי שלה. אבל פאקט: הקשר ביניהם כמו ברור מאליו לפי האוסף, בשירים השקטים, הקצביים, וגרשווין ממש הולם אותם, במיוחד "פורגי ובס", ושימו לב איך לואיס נכנס ל"הם אינם יכולים לקחת ת’זה ממני". מלוות התזמורות המעולות של ראסל גרסיה ונלסון רידל.
