מעריצים מושבעים של קית' ג’ארט כמוני שחשו כי השלישיה שלו מיצתה עד תום נושא הסטנדרטים, המתינו לאלבום הזה, שהוקלט ביולי 2000 ברויאל פסטיבל הול בלונדון. בעשור השלישי שלה כיחידה, השלישייה המדהימה הזו בהשתתפות הפסנתרן קית' ג'ארט, הבסיסט גארי פיקוק והמתופף ג'ק דה ג'ונט התפתחה לאחת מהשלישיות המתמשכות והמתגמלות ביותר בהיסטוריה של הג'אז.
האלבום מזכיר, גם מבחינת תיזמון הקטעים, את "הקונצרטים של קלן" ו"הקונצרטים של וינה". זהו ג’ארט היצירתי המנהל דיאלוג אינטנסיווי עם עצמו, שזוכה לנגינה פרשנית של פיקוק בבס כפול ודג’ונט בתופים.
מה שנפלא בג’ארט שהוא יוצר תוך כדי אילתור מעין מנגינות משל עצמו, שמספרת סיפור. זה ג’אז נפלא של חמישה סיפורים. המוסיקאי עתיר הדמיון והספונטני מספק דמות מורכבת וגוספלית. קווי הבס הקולחים של פיקוק מעירים על האמירה של הפסנתרן, וההנעה הקצבית של דה-ג'ונט מהדקת. למרות שביל אוונס ופול בליי יצרו לראשונה בסוג זה של אלתור ג'אז, ג'ארט ושותפיו מהווים שפה חדשה בג'אז.
